חוסר הקשבה

המפגש בין העם למשה אינו נושא פרי: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" מסביר אבן עזרא: "ולא שמעו ולא הטו אזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות, ובעבודה קשה שנתחדשה עליהם". עבודת הפרך מנעה מהם את היכולת להקשיב ונעדרה מהעם כל פניות נפשית. לאחר הכישלון, משה התבקש לשכנע את פרעה להוציא את בני ישראל ממצרים. עונה משה לקב"ה: "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם". משה מסרב ללכת אל פרעה- הרי אם העם לא שמע הכיצד פרעה יקשיב?! אולם הקל וחומר תמוה, ניתן להקיש בין העם לפרעה?! העם נמנע מלשמוע למשה בעטיה של עבודת פרך, אך פרעה נמצא בתנאים המאפשרים לו הקשבה.
חז"ל מסבירים את קוצר רוחו של העם מחמת שקיעה עמוקה בעבודה זרה: "היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודה זרה" (שמות רבא וארא,ו). התרבות המצרית נטמעה והעם, המכור לעבודה זרה, לא הקשיב למסריו הדתיים של משה. וכאן מובן הקל וחומר; אם העם ששקוע בעבודה זרה ונמצא בתנאי עבדות קשים אינו יכול להאמין למשה ואלוקיו, הכיצד יקשיב פרעה שהוא מסית ומדיח לעבודה זרה ויושב בארמונו?! אמנם, העובד בפרך נשימתו קצרה אבל גם השקוע במנעמי החיים אינו מעוניין לפתוח ליבו. על אף טענותיו המוצדקות של משה מצטווה הוא בשנית לדבר אל העם ואל פרעה אבל הפעם הדגש יהיה שונה: "לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בפעם הראשונה מוזכר תהליך ארוך שסופו בארץ ישראל- "והבאתי אתכם אל הארץ", והעם ששקוע בעבדות לא מסוגל להפנים את ההגעה לארץ בעת שהוא משועבד. כעת מבין משה שיש לדבר רק על השלב הקרוב ביותר– יציאת מצרים. כך יקשיבו לו.
פעמים נאמרים דברים שאינם נכנסים ללב אולם בהמשך ימצאו דרכם אליו. מי ששרוי במצוקה יתקשה להקשיב ולהפנים, אולם כשישתחרר מטרדותיו יוכל לעשות כן. כל זמן שמדובר בחוסר הקשבה ולא בראקציה שלילית נכון לנסות ולומר שוב את הדברים בצורה שונה כך שלבסוף תיסלל הדרך אל נבכי הלב. שמעתי ממו"ר הרב עמיטל זצ"ל בשם הרבי מקוצק על הפסוק: " וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ"- כאשר הלב סגור ואינך יכול להכניס את הדברים לתוכו, שים את הדברים על לבבך, כך שייכנסו לשם ברגע שייפתח. לפעמים יש לדבר על הלב ולהמתין לרגע שייכנסו הדברים לתוך הלב.
(וארא תשעח)