הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)מראשית ימיו נתפס משה כסקרן ואכפתי. בעוד שבעבר משה היה נחוש לבצע כל משימה- דווקא בעת הזו, כשהקב"ה פונה אליו, הוא מסרב חמש פעמים לקבל את השליחות, גם לאחר שנחשף לאותות: "שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח". הקב"ה מראה למשה שלושה אותות: מטה ההופך לנחש, יד ההופכת למצורעת ומים מהיאור ההופכים לדם. המשותף לשלושתם שהם פעולות היוצאות מגדר הטבע ומעידות שמשה נשלח על ידי הקב"ה. עוצמה מיוחדת קיימת באות השלישי- השליטה באלוהי מצרים– היאור.
לאותות מטרה נוספת- ביקורת על משה. האות הראשון- הנחש, מסמל את חטא לשון הרע, והשני- היד המצורעת, שהיא עונש על לשון הרע. הקב"ה מוכיח את משה על חוסר אמונו בעם, יש בכך לשון הרע.
מאפיין נוסף נמצא במהלך מכת הצרעת, כשמתבקש משה להכניס ידו לחיקו ולהוציאה (שמות, ד, ו – ז):
"וַיֹּאמֶר ה' לוֹ עוֹד הָבֵא נָא יָדְךָ בְּחֵיקֶךָ וַיָּבֵא יָדוֹ בְּחֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיֹּאמֶר הָשֵׁב יָדְךָ אֶל חֵיקֶךָ וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל חֵיקוֹ וַיּוֹצִאָהּ מֵחֵיקוֹ וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ"
הרב מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וויזר (המלבי"ם) מסביר:
"כי האדם נברא לנטוע ולהיות שותף לה' במעשי בראשית ע"י שיעסוק בדברים שהעולם עומד, והנחת ידו בחיקו היא העצלות והרפיון ממלאכה, שטומן ידו בחיקו ואינו עושה דבר. והראה לו ה' כשיניח ידו בחיקו נעשית מצורעת שזה ציור המיתה, שנחשבה כאלו מתה ובטלה".
לדבריו, מי שמכניס את היד לחיקו, כיושב בחיבוק ידיים, משול למת ומצורע. רק בעת הוצאת היד והחזרתה לפעולה חוזרים החיים. כך מבקש הקב"ה לשכנע את משה לצאת ולפעול.
מטרה זהה ניתן למצוא בהפיכת מי היאור לדם, אות משמעותי ביותר גם משום שהיאור המדמם מזכיר לעם את עברו. הדם במי היאור מסמל את דם התינוקות שהושלכו ליאור. הישיבה הארוכה במצרים הובילה לאדישות והירידה למצרים בשנות הרעב נמשכה שנים רבות. משה מבקש לנפץ את האדישות ולהראות לעם את מי היאור המדממים כדי שיבינו שיש לצאת ממצרים מיד. ברגע שמשה יוציא את ידו מחיקו יוכל הוא לפעול ולהנהיג, וברגע שהעם ייזכרו בעברם באמצעות היאור המדמם יהיה בכוחם להתנער מהאדישות ולפעול. יציאת מצרים מותנית בנחישותו של משה להנהיג את העם, וברצון העם לצאת ממעגל האנטישמיות. האדישות מתנפצת בזכות זיכרון העבר. זה הרגע שאסור להישאר שלובי ידיים.
(שמות תשעח)
