" כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו … וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ … וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן … וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ …לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה …"
פסוקים אלו עוסקים בפירוק הנישואין, והאפשרויות לחידוש הנישואין של זוג שהתגרש. פירוק הנישואין אינו נעשה באמירה בעלמא, אלא מצריך מעמד רשמי ומסודר באמצעות "ספר כריתות". החידוש הגדול של "ספר כְּריתות" מופיע כאילו דרך אגב, תוך כדי סיפור כואב של עלילה מוסרית-משפטית, שעיקרו בסופו – האיסור על הבעל הראשון לחזור ולקחת את האישה שנישאה לאיש אחר אחרי גירושיה. וכך מפרש הרמב"ן את האיסור: "שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב, ובבוקר היא שבה אליו, וזה טעם 'ולא תחטיא את הארץ' כי זה סיבה לחטאים גדולים". נראה שזו גם הסיבה שהתורה דורשת "ספר כריתות" בשעת הגירושין, על מנת למנוע מציאות של חוסר מחויבות כפי שנהגו בעבר לפני מעמד הר סיני, כפי שמתאר הרמב"ם בהלכות אישות (א,א) :
" קודם מתן תורה, היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה …".
לדבריו, לפני מעמד הר סיני לא רק שאפשר היה לחיות ביחד ללא נישואין, אלא היה ניתן גם לפרוש זה מזו בכל עת על פי רצון כל אחד מהם. יש אנשים ונשים, שרואים בכך אידיאל של 'חופש', ואילו התורה רואה בזה אסון. אחת ממטרות הנישואין היא כריתת ברית מחייבת בין שני בני זוג. אחרת, עלולה להיווצר מציאות כואבת, שביום מן הימים, יעזוב אחד מההורים את הבית. כמו כן, התורה התנתה את הגירושין בהליך בירוקרטי שמותנה במתן גט על מנת שההחלטה תיעשה מתוך שיקול דעת לא לפני שנעשו ניסיונות של שלום בית, וכפי שכותב החינוך (מצוה תקעט):
"ואמנם ציותנו התורה בשלחנו אותה לבלתי שלחה בדבור לבד … כי בתוך כך תנוח חמת האיש לפעמים וינחם מלגרש אותה, וגדול השלום"
חכמים הוסיפו ותיקנו את הכתובה מסיבה דומה "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה" (כתובות פב ע"ב). מצד שני, ההליך המורכב של גירושין עלול ליצור בעיות חמורות של נשים מעוכבות ומסורבות גט, ועל כן יש להשתמש בדורנו בכלים נוספים כמו בהסכמים קדם נישואין, על מנת לצמצם את התופעה הנוראית הזו.
(כי תצא תשפ)
מיסוד הנישואין
השארת תגובה