הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)מכת החושך שיתקה את המצרים. למכה לא קדמה התראה, ועל אף שהוגבלה לשלושה ימים בלבד גרמה לפרעה למשבר גדול. כשיושב אדם בחושך ואינו יכול לזוז מתבטלת חירותו. ברגע זה התהפכו היוצרות- המצרים מוכנסים לבית האסורים של עולם הטבע– חושך. בכך התבטלה אדנותו של פרעה ואין משמעות לשלטונו. זו גם נקודת השבר של פרעה שהביאה לקריאתו לצאת ממצרים. בו בזמן שהחושך הכה במצרים הקב"ה היה זקוק לבוא בחשבון עם אלו שסירבו לצאת ממצרים ובחסות החושך נהרגו:
"ולמה הביא עליהם חשך, שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו מצרים במפלתם ויאמרו אף הן לוקין כמונו" (רש"י).
היו שהעדיפו להימנע משינויים ולהישאר במציאות הקיימת והקשה. מכת החושך פוגעת גם בשוהים ב"חושך" שנמנעו מלהאמין למשה ואהרון.
המצה, שהיא לחם עניים ועבדים, נבחרה לסמל את החרות והעצמאות. יתירה על כך, השאור והחמץ הם היעד אליו שואף החקלאי. הלחם האפוי הוא ביטוי מוצלח לסוף התהליך. לעומתו, המצה מבטאת את עצירת התהליך טרם הגיעו ליעדו. היא לחמו של העני, זה שאין בידו כוח ויכולת להביא את התהליך החומרי לתכלית השלמה. החמץ הוא סמלו של בעל הכוח העשיר והמדושן. לפיכך היינו מצפים שבחג החרות- פסח נאכל חמץ, אך צד שני למטבע. לעתים זקוק בן החורין לאחוז במצה. למצה אין טעם ייחודי., היא יכולה לקבל כל דבר שיוסיף לה טעם. חירותו של האדם באה היא ביכולתו לשאוף ולקבל. חסרונו של החמץ שהוא מוצר מוגמר, המייצג את מי שכבר יודע הכל, אינו מוכן לשמוע קולות חדשים ומעדיף לשקוע בשגרה. גם כשנשאף להתפיח את העיסה צריך לזכור את המצה הפשוטה, שמוכנה לקלוט טעמים אחרים.
הרשעים שהיו שקועים בחושך של עצמם מתו במכת החושך. רוב העם הפגין פתיחות לשינוי ויצאו ממצרים עם בצק שנשאר כמצה פשוטה. הם היו מוכנים לשנות ולהאמין במשה ואהרן כשליחי ה'. מכת חושך לא מכה רק במצרים אלא אף ביהודים השרויים בתוכה. כל אחד יכול להיות שקוע 'במכת חושך' הפרטית שלו. יש המתעלם מילדיו, יש שאינו מכבד את אשתו, ששקוע בעבודתו ויש הרודף אחר הכסף. המסר של מכת החושך הוא לדעת להתבונן ולקבל על עצמנו שינויים, לא לפחד לשנות הרגלים ולשאוף לחיים תקינים ומוסריים יותר. מי שמסרב עלול להידרדר לחושך ולעלטה מרובה, שתכביד מאד על יציאתו לאור.
(בא תשעח)
