האדם, באשר הוא, מצוי במאבק מתמיד בכל הזירות. אויב ומלחמה הם מושגי יסוד ביהדות לתיאור מצבו הקוגנטיבי של האדם במציאות בה הוא חי, והם מהווים
'אדמת ישראל' רגישה יותר לעוולות בשל המערכת המשפטית שנפרשה בה בהוראת הא-ל זה מרתק – עובייה של פיסת האדמה שסביבה ובתוכה מתנהלים חיי האדם היא
על פי היהדות מקור התחושה אינו בעולם הטבע אלא מחוצה לו לאדם, מצד אחד, תחושת חירות וחופש מוחלטים ומצד שני, כאשר הוא מתבונן על המציאות,
לארץ ישראל 'אישיות' משלה, היא כועסת והיא שמחה, מקיאה את יושביה הסוררים ומקבלת אותם בברכה כשהם שבים המילה 'ארץ' היא המוטיב המרכזי בפרשת השבוע. אנחנו
הבדלים רבים בתיאור חטא המרגלים בין ספר במדבר לבין ספר דברים. אני מבקש לעמוד על הבדל אחד מהותי, לעניות דעתי. בספר דברים, שרובו הוא תוכן
בשאלת כיבושה של א"י אין אנו זקוקים ל'אורים ותומים', התמונה בהירה ונהירה לפחות על פי המקרא, החלטתו של משה ליישב חלק מן השבטים בעבר הירדן
נקודת המפנה בעלילה מתרחשת כאשר לבסוף הוא הורשה ללכת 'את שרי בלעם' בפרשה זו שלשה 'גיבורים': בלק, בלעם והאתון. מניעיו של בלק ומעשיו צבועים
"כל אבן בארץ ישראל מעידה על התיישבותנו בארץ זו. אפילו שמות היישובים, ההרים והנחלים" על אף שיפתח נמנה בין 'קלי עולם' על ידי
ממבט מודרני, קרוב לוודאי כי התנהלות קרח תזכה לשבח, ולא ברור לכאורה כיצד נוכל להפיק מפרשיה זו תועלת לימינו. התביעה מן המנהיגות להעמיד עצמה
אז, כאשר השר ליברמן נכנס לתפקידו הוא אמר- "כאשר יש התנגשות בין הערכים של שלמות העם או שלמות הארץ, שלמות העם חשובה יותר". האמנם?
