כמענה לשאלה איזה חטא חמור יותר, חטא העגל או חטא המרגלים, משיבים בעלי התוספות, החולקים על רש"י במקרה זה, כי חטא המרגלים חמור יותר – "נזופין היו – אמר רבינו יצחק ממעשה מרגלים, ולא כמו שפירש בקונטרס ממעשה העגל, שהרי מחל להם הקב"ה ואמר להם 'סלחתי', שאחר כך נעשה משכן והשרה שכינתו ביניהם" (יבמות דף עב ע"א).
על אף שצמד המילים "סלחתי כדבריך" נאמר בחטא המרגלים דווקא, מסבירים פרשנינו ('החזקוני' וגם 'דעת זקנים מבעלי התוספות') כי כוונת הדברים כך היא: 'על חטא העגל סלחתי כדבריך בעבר, אולם עתה, על חטא המרגלים איני סולח'! נמצא כי על פי מדד העונש והסליחה, חטא המרגלים חמור מחטא העגל". על פי פרשנות זו הקב"ה בעצמו קושר בין שני החטאים.
בתיאור המקראי של שתי הפרשיות, ניתן לדלות מן הפסוקים כי חטא המרגלים חמור יותר. אנו מוצאים כי בחטא העגל הקב"ה מבקש ממשה להתערב ("הניחה לי") אולם בחטא המרגלים, הא-ל נחרץ ("אכנו בדבר"). בחטא העגל הקב"ה 'ניחם על הרעה' (לגמרי, לפי דעתי), בחטא המרגלים סליחה מוגבלת (סלחתי כדבריך ואולם חי אני..).
לכאורה חטא העגל חמור יותר, שהרי בני ישראל חטאו באחד מג' דברים שבהם 'ייהרג ובל יעבור', בסמיכות קרובה מאוד למתן תורה, ובחטא של ממש. בחטא המרגלים חטאו בני ישראל בלשון הרע ובמחשבה בלבד!
הפתרון, לעניות דעתי, נמצא באופיו האמוני של החטא ולא בפרטיו הפורמאליים והטכניים. בחטא העגל, אין בני ישראל כופרים או משיבים על התוכנית האלוקית, להעלותן ארצה. הם נפלו במוקש 'הגורם המתווך'. אדרבא, הם מייחלים להמשך ביצועה של התוכנית והם רק מתפלאים להיכן נעלם 'משה האיש' האמור ליישם תוכנית זו עד תומה. הם מחפשים תחליפים לא ראויים כדי להמשיך בתוכנית האלוקית, הם שמחים ורוקדים כאשר נמצא הפתרון לשיטתם.
בחטא המרגלים, הם מתכחשים למסורת שקיבלו מאבותיהם, למנהיגות הניסית של משה רבנו, לתוכנית האלוקית אותה הם מכירים היטב. הם מתייחסים ברצינות לגורם המתווך האנושי– עשרת המרגלים המוציאים את דיבת הארץ רעה, ודוחים בשאט נפש את התוכנית האלוקית המוכרת להם. בדבריהם הקשים כנגד דברי יהושע וכלב הם מטילים ספק בתוכנית האלוקית שבגינה ועבורה יצאו ממצרים ושבגינה ועבורה נברא העולם. על אף הרפיון הזמני באמונתם, מתייחס הקב"ה לדאבון לבנו אל תוצאת דבריהם כאל חוסר אמונה שהגדיש את הסאה.
להערות hazutg@gmail.com
(שלח תשפ"ב)