ניהול הזמן שלנו

הסלולארי הפך להיות עיר המקלט של הדור הצעיר במיוחד לכל התחלואים, הרצונות והשאיפות

ניהול הזמן הפרטי והלאומי חייב לצאת מגבולות התיאוריה אל גבולות המעשה. הקדשת הזמן למה שחשוב באמת הוא בעצם מיצוי חיינו. בנאלי!

הפרקטיקה בת ימינו הינה הכנסת האירוע ליומן, רצוי עם תזכורות. "זה לא ביומן שלי", הוא התירוץ המקובל של בן דורנו להיעדרות ממאורעות. הכנסה ליומן של אירוע מעיד על חשיבות העניין וההיפך.

זהו עניינה של פרשת המועדות. עם ישראל בגושפנקא אלוקית סידר לעצמו את היומן הלאומי וההיסטורי שלו. הרמב"ם שלל אפשרות שלא יהיו מועדות: "ואני אוסיף לך ביאור. אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל ייעדרו מארץ ישראל,  חלילה לא-ל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל" (ספר המצוות קנג).

בפשטות: ללא מועדים הערכים יישכחו. אם לא יקבעו מראש הזמנים לשימורם של ערכי ישראל הם יישכחו, חלילה. לא בנאלי! התורה מסלילה אותנו לצורך זכירה של מה שתרבות ימינו אוהבת לשכוח. דרושים לנו זמנים קבועים בכל ימות השנה להתמקדות בדברים החשובים באמת.

אנחנו צריכים סימני דרך, תזכורות קבועות, על קוצר החיים ועל החובה לעשות בהם שימוש תבוני. הנסיגה ממהומות החולין אינה פריווילגיה יהודית, אלא חובה קדושה. מילוי המצברים בימים קבועים וידועים מראש מאפשר, כמה מוזר, לתכנן ככל שניתן את חידוש כוחות הגוף והנפש.

אלן דה-בוטון בספרו 'דת לאתיאיסטים' כותב  כי כולנו יודעים שחשוב לתקן מערכות יחסים מקולקלות, אבל אלמלא יום הכיפורים היינו עלולים לדחות את התיקון הזה עד אין קץ, בשל כל העכבות הפסיכולוגיות.

החברה המערבית המודרנית הינה מקרה המבחן האולטימטיבי להיעדרות לוח הזמנים הנ"ל. האומות ברובן, חדלות לספר את סיפור הזהות הלאומית שלהן. התפרקות קולקטיבית ומרצון. כבר אין אמונה בקוד מוסרי משותף ובשל כך עוברים לכוח ולסתימת פיות. את בקשות הסליחה השעו מן מחיים הציבוריים ובמקומם נכנסו הרייטינג, השיימינג והרודנות המקפיאה של הסלולארי. זה הפך להיות עיר המקלט של הדור הצעיר במיוחד לכל התחלואים, הרצונות והשאיפות. האלקטרוניקה בלעה את המציאות.

חשבנו ששבוע העבודה עומד להתקצר ואז נבדוק את הלו"ז הפנוי שלנו בלוח השנה כדי למלאו בדברים אמיתיים. אכזבה, רובנו מוצאים את עצמנו עובדים קשה יותר, והמלצות היומן אם הן כתובות, נדחות למועד לא ידוע. מחר יהיה טוב בעזרת השם…

היהדות, בניגוד לפילוסופיה המתמודדת עם אמיתות נצחיות שמעבר לזמן, עושה את ההיפך. היא נוטלת אמיתות אלו ומכניסה אותם ללוח הזמנים הלאומי והפרטי של כל יהודי. זוהי פרשת המועדות שלנו.

(אמור תשפ"ב)