רוצים את הערכים של השמיטה

באשר לעבודות הקרקע, התורה עושה שימוש בשני פעלים: שמיטה ושביתה: "וְהַשְּׁבִיעִ֞ת תִּשְׁמְטֶ֣נָּה וּנְטַשְׁתָּ֗הּ…". וכן, "דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם ושָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַה'".

באשר לכספים, התורה עושה שימוש בפועל אחד בלבד, שמיטה: "וְזֶה֘ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַֽה'". ברם, שנה זו זכתה להיקרא שנת השמיטה ולא שנת השביתה! מה ההבדל?

במעשה השמיטה/שביתה מעורבים הגורמים הבאים: הא-ל, הקרקע, החקלאי, המלווה, הלווה, והכסף. מיהם מושאי המצווה בכל אחד מן המקרים?

בקרקע, הפנייה הינה לשני גורמים, אל הקרקע: ושבתה הארץ שבת לד'. הפנייה אל אדמת ארץ ישראל – מושא הפנייה, הינה פרסונאלית. לארץ יכולות מטאפיסיות, רוחניות ומוסריות ויכולת לשבות. השביתה הינה מצוות תוצאה.

הפניה השנייה הינה לחקלאי: "והשביעית תשמטנה". עבורו זו מצוות פעולה. הוא מצוות לשמוט באופן ייזום, כפעולה רצונית ונשלטת את עבודת האדמה מידיו באותה שנה (רש"י, תשמטנה- מעבודה), כדי שהארץ תוכל לשבות שבת לד' ללא הפרעה.

מיהו מושא הפניה בשמיטת כספים? באנלוגיה לשמיטת הקרקעות, צריך היה זה להיות הכסף, אולם זו טעות. כאן אין עניין של שביתת כספים בדומה לשביתת קרקע, כאן יש רק שמיטת כספים, ומושא הפנייה הוא רעהו ואחיו. הכסף אינו אישיות פרסונאלית בדומה לאדמת ארץ ישראל אלא ישות אימפרסונאלית. לשמוט אפשר בהיסח הדעת, כגון: 'זה נשמט מידי', ואפשר באופן הכרתי ורצוני כפי שאנו מצווים בשנת השמיטה. שביתה היא תמיד מתוך הכרה, הזדהות, תכנון, ואחריות באשר לתוצאות.

פרשה זו הנכתבת עבור עם ישראל היושב בארצו כריבון הינה התיאוריה הכלכלית המושלמת שהתורה מציעה לנו ולעולם. הערך המרכזי בתיאוריה זו אינו סוציאליזם, ליברליזם או שוויון. כל אלו ודאי קיימים בכל הרבדים של המצוות הקשורות לעולם הכלכלה. 'פונקציית המטרה' שעל פיה בלבד צריכה המדינה להתנהל כלכלית הינה הצרכים של רעהו ואחיו. כוחות שוק, מיקסום רווח, מיקור חוץ, מיזוגים, מונופולים, וכדומה, הם רעיונות במעגל השני בלבד. כל אלו צריכים להיבחן בבחינה אחת בלבד, האם האח והעמית יפגעו.

המילים 'אח' ו'עמית' – בהטיות שונות ובהקשרים שונים, חורזות את הפרשה לכל אורכה. 'הקפיטליזם החזירי' ו'הכפר הגלובלי' מפיל חללים בכל העולם. פסי ייצור מועברים על פני הגלובוס מתוך מטרה אחת בלבד: לאפשר תחרות, למקסם את הרווח ולמצוא 'מדינת עבדים' חדשה שבה משתכרים שכר רעב. כל הכלים כשרים לכך, כי כך אמור להתנהל העולם המודרני. את המחיר הכבד מנשוא ישלמו תמיד העובדים החלשים, לכן אין זו התיאוריה הכלכלית של התורה.

העולם העתיק והמודרני קנה מאיתנו את הערכים הבסיסיים הגלומים ביסודות מצוות השמיטה. בכל זאת, הם לא השכילו או לא יכלו לבצע 'העתקה' מלאה ברוח התורה. שני רכיבים חיוניים אינם באים בחשבון מבחינתם. הראשון- ניקוי שולחן כללי בכל שבע שנים. הם אינם יכולים או מסוגלים לאתחל את המערכת מחדש. השני- מצוות שמיטה הינה חובת הפרט והכלל גם יחד. שמיטת חובות כללית קיימת אצלם ברמה מדינתית או על מוסדית. ברמת הפרט לא שייך כלל לבצע או לומר אפילו: "וְזֶה֘ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ…".

חז"ל, כרגיל, עמדו היטב על עניין זה בהדגישם את עניין השמיטה הפרטית דווקא, בהקשר לכסף וגם בהקשר לאדמה. דווקא במדינתנו המתחדשת ניסתה ומנסה כנסת ישראל לחוקק חוקי שמיטה ברמה המדינתית ולאו דווקא על ידי אנשי הלכה מובהקים. ההצעות כגון: הלבנת תוכנות 'גונבה' בשנת השמיטה מתבססות על רוח השמיטה והם מהוות סנונית ראשונה של תורת ארץ ישראל המתחדשת על ידי ההנהגה של מדינת היהודים. הצעה לאקדמיה ללשון: שמא נכנה בעקבות מאמצים אלו את שנת השמיטה שנת השביטה.

במאמרי בשבוע שעבר פורסם בטעות מאמר עם ניסוחים ורעיונות של הרב יונתן זקס זצ״ל מבלי לציין זאת. זוהי שגגה טכנית, עם הקוראים הסליחה.

להערות: hazutg@gmail.com

(בהר תשפ"ב)