"אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ב, ב). לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", מַה
"אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּנוֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם גּוֹזֵר גְּזֵרָה – אִם רָצָה לְקַיְּמָהּ הֲרֵי הוּא מְקַיְּמָהּ, וְאִם לָאו סוֹף שֶׁמְּקַיְּמָהּ עַל יְדֵי אֲחֵרִים. אֲבֲל
"'אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו' (ויקרא כא, א). הרי אמירה שני פעמים. משל למה הדבר דומה? לטבח שהיה נכנס
"'במדבר סיני' (במד' ג ד). אמר רבי מאיר: וכי במדבר סיני מתו?! אלא מלמד, שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא, שמהר סיני נטלו אפופסין שלהן
"'במדבר סיני' (במד' ג ד). אמר רבי מאיר: וכי במדבר סיני מתו?! אלא מלמד, שהוא קשה לפני הקדוש ברוך הוא, שמהר סיני נטלו אפופסין שלהן
"'אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ'. הה"ד (איוב לח, כה): 'מי פלג לשטף תעלה'. אמר רבי ברכיה אית אתרין דצווחין לשערא שיטפא. מעשה באדם אחד שהיה
"ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר" (ויקרא ט ב), ולמה לא אמר לו פר אלא עגל? לפי שעל ידי העגל נתפקפקה הכהונה בידך,
"מעשה היה ברבנו הקדוש שהיה עובר בסימונייא… בקשו ממנו זקן אחד חכם מי שילמדם תורה. נתן להם את רבי לוי בר סיסי… אמרו לו: רבי,
"שנו רבותינו: שגגת תלמוד עולה זדון, לפיכך כתיב 'נפש כי תחטא', לפי שהיא מלמעלה… לעתיד לבוא מביא הקדוש ברוך הוא את הנפש, ואומר לה: למה
"אמר ר' יצחק: בשעה שאמר לו הקב"ה 'לך רד', חשכו פניו של משה ונעשה כסומא מן הצרות, ולא היה יודע מאיזה מקום לירד, והיו מלאכי
