"מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁבִּקֵּשׁ לִשָּׂא אִשָּׁה. שָׁלַח שְׁלוּחָיו לִרְאוֹתָהּ אִם נָאָה אִם לֹא. הָלְכוּ וְרָאוּ אוֹתָהּ. בָּאוּ לַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ לוֹ: רָאִינוּ אוֹתָהּ וְאֵין
ד"א" מוכיח אדם אחרי". א"ר יהודה ב"ר סימון: מהו אחרַי? אמר הקב"ה: כביכול משה הוכיחני אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי. לישראל אמר: אתם חטאתם. להקב"ה
"'ויצבאו על מדין וגו', ואת מלכי מדין וגו', ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב.' ומה בקש שם? אלא שהלך ליטול שכר עשרים וארבע אלף שהפילו
"ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר וגו', שאו את ראש. כל מקום שנפלו, הוזקקו למניין. משל למה הדבר דומה? לזאב שנפל על
"ויאמר מואב אל זקני מדין. מה טיבם של זקני מדין כאן? שהיו רואים את ישראל נוצחין שלא כדרך הארץ. אמרו: מנהיג שלהם במדין נתגדל, נדע
"אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי: על כל דבר ודבר שהיה הקדוש ברוך הוא אומר למשה, היה אומר לו טומאתו וטהרתו. כיון שהגיע לפרשת
"וַיִּקַּח קֹרַח" (במדבר טז, א). מה כתיב למעלה מן העניין (שם טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת"? קפץ קורח ואמר למשה: טלית שכולה תכלת, מהו שתהא
ר' יהושע אומר: למה היו דומין? למלך שזימן לבנו אשה נאה ובת טובים ועשירה. אמר לו המלך: זמנתי לך אשה נאה ובת טובים ועשירה. אמר
"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֹת" (במדבר ח, ב). אַתָּה מוֹצֵא, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט
"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (במדבר ו, כג). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל" (דברים כו,
