כל המאמרים במדור פסח

עם התקרבותו של הפסח, עולה רמת התכונה בכל בתי ישראל, אם בניקוי החמץ הגשמי ואם בביעור שאריות החמץ הרוחניות. אחת הדרכים לזכך את נפשנו היא

עשרים וחמש שנים אני דורש את דרשת שבת הגדול, וכלום לא השתנה. עדיין תהליך ההכנה מלווה בפחד, תהיה, תפילה ותקווה שהדברים יהיו לרצון. החרדות הללו

בפרשת החודש אנו קוראים על הצווי הא-להי למשה להכין את בני ישראל לקראת היציאה ממצרים. בין השאר כתוב שם, ביחס להכנה הגופנית לקראת היציאה (שמות

אחת החובות המובהקות המעצבות את ליל הסדר כחגיגה של חירות היא חובת ההסבה. חובה זו מוזכרת כבר במשנה הראשונה שבפרק האחרון של מסכת פסחים, הפרק

שאלו יהודי: "תגיד, למה יהודי עונה תמיד בשאלה? ". הביט הלה על השואל בתמיהה, והשיב: "למה לא?". אם תרצו – הרי זו ההגדה של פסח,

שפע ההגדות לפסח והביאורים עליהן היה כביר מזה שנים ארוכות, אולם בדור האחרון גבר שטף הפרסומים וההדפסות של הגדות חדשות, מלוקטות ומוערות מכתבי יד, ומרוב

חוק ואנדרוולדה הבלגי משנת 1919 התיר מכירת משקאות אלכוהוליים בתנאי שיימכרו שני ליטר לפחות (חיים פרלמן, הלוגיקה המשפטית, עמ' 50). לכאורה, ובהתבסס על מבנה ק"ו

שני קטבים לחרות – האובייקטיבי והסובייקטיבי. האובייקטיבי הוא שחרור מלחצים כפייתיים המופעלים עלינו מבחוץ. עם המבקש את חרותו מבקש להיות אחראי על ההכרעות שלו בעצמו.

"..כִּי ה' אֱלֹקינוּ הוּא הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ וְאֶת אֲבוֹתֵינוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְעֵינֵינוּ אֶת הָאֹתוֹת הַגְּדֹלוֹת הָאֵלֶּה וַיִּשְׁמְרֵנוּ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ בָהּ

הכל הולך אחר החיתום. במשך שבעת ימי הפסח, חווה אדם מישראל את תהליך הגאולה. תהליך אטי, ממושך, מיוסר. בימים הראשונים נתון העבד המשוחרר בהלם היציאה