כל המאמרים במדור בעיניים של מוטי

  אני לא בטוח שניתן או נכון להקל ראש במהומות שהיו השבוע בשכונת שמעון הצדיק (שייח ג'ראח בפי הערבים, ולא רק). עפ"י דיווחים שונים, המשך

צעקה מול שתיקה הארגונים המוחים נגד מה שהם רואים כפגיעה בנפש היהודית של המדינה, בראשם זרם הר המור (ואני באמת מאמין להם שכך הם רואים

במחלוקת סביב מתווה הגיור, הובאה עמדתו של הרב חיים דרוקמן, כמי שלכאורה תומך במתווה, אך מתנה הסכמתו בכך שהדברים יהיו מוסכמים על הרבנות הראשית לישראל.

  קל לשער שעם סיום תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, חש מנדלבליט הקלה גדולה, הגם שסביר כי חלק מאלה שהפגינו נגדו באדיקות בשנים האחרונות, לא יתנו

יש לו דם לפעמים, כשאני נכנס קצת יותר ל'עומק' (תהום?) סוגיות ייחודיות במגזר ה'סרוג', בעיקר החרדל"י (מודה, לא אובייקטיבי), אני מוצא עצמי תולש שערות, מהמעט

בעיניים שלי, יש הרבה מאוד סיבות טובות למה אנחנו, אזרחי המדינה הזו, יכולים להרגיש שלא בנוח עם 'עסקת הטיעון' שמתבשלת עם נתניהו. אבל באותה המידה,

  בין הרב טאו ל(הבדיל) הרב שמואל אליהו אני מבולבל. פעם אחת בסוגיית ולדר- הרב שמואל אליהו ותגובתו של הרב צבי טאו לפרשה. לאחר פרסום

האומיקרון הולך ומתפשט וההערכות הן שנגיע לממדים מפלצתיים תוך שבועיים. מצד שני, היקף ההתחסנות, הן אצל מבוגרים שטרם ביצעו את 3 הפעימות והן אצל צעירים

שומרים הפקד מה היה ליאיר נתניהו, הבן של, לומר אחרי שוועדת השרים שללה את האבטחה ממנו ומאמו? שראש השב"כ הוא בוגר תוכנית קרן וקסנר. כלומר,