
למה יש רציחות שהן בסדר מבחינתנו?
רציחות בהקשר אחד מחלחלות ומתדרדרות למקומות אחרים, ומי שסובר שהדברים ייתחמו רק בעם מסוים או בהקשר מסוים – טועה ״וְלֹֽא־תַחֲנִ֣יפוּ אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בָּ֔הּ כִּ֣י

רציחות בהקשר אחד מחלחלות ומתדרדרות למקומות אחרים, ומי שסובר שהדברים ייתחמו רק בעם מסוים או בהקשר מסוים – טועה ״וְלֹֽא־תַחֲנִ֣יפוּ אֶת־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתֶּם֙ בָּ֔הּ כִּ֣י

אנחנו מוכנים ליפול פעם אחר פעם במלכודת דברי החלקלקות, לא מתייחסים להפרת הבטחות עבר; ולא מתעמקים בקיומן של הבטחות סותרות "ככל היוצא מפיו יעשה" –

"אלה הדברים אשר תעשו: דברו אמת איש את רעהו, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם, ושבועת שקר אל תאהבו,

לא לטפח את השנאה, כי אם לבנות את המבט המיטיב "הכל בעיני המתבונן", כדרכם של משפטים מעין אלה, הוא נושא בחובו חלק מן האמת.

הספדים הם תמונת ראי חיונית כדי להיות מצפן לדרכם של החיים עלי אדמות המקשיב היטב להספדים הנאמרים על רוב מוחלט של בני האדם בוודאי שם

ימי הזקנה מזמנים לנו כבני אדם חוויות מנוגדות. מחד גיסא, מדובר בהבשלה של החיים. לא לחינם אנו מוצאים פעמים רבות את הפנייה לזקני העדה, וראייתם

הרב צבי יהודה זצ"ל בתגובה לביקורת על כך שבחורי 'מרכז הרב' אינם הולכים עם חליפות, היה אומר ש'ה'יוניפורם' שלנו היא הציצית' "אור זרוע לצדיק ולישרי

"וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" – בין תלמיד לרבו. תלמיד שרואה צורך להגן על הבלעדיות המוחלטת של דברי

פרשת השבוע היא ההזדמנות להזכיר לנו את היסוד של התורה כולה – החתירה לשלום "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום

כשתרומת האברים מן המת חוברת לתנועה המדהימה של תרומת כליות מן החי – באה לידי ביטוי מיוחד הערבות שאנו ערבין זה בזה מה משפיע כיום