הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)
הציבור צריך לפשר לקולות להישמע, ובד בבד להטמיע את ההכרה כי בינתיים מדובר בטענות, לא בעובדות
העובדה שידיעה כתובה באתרי חדשות כלשהי אינה אומרת כלל וכלל שהיא נכונה. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בדברים שהופצו ברשתות החברתיות; העובדה כי האשמות מוטחות בין כלפי צד זה ובין כלפי צד זה – אינה אומרת אלא דבר אחד: שהאשמות מוטחות מצד זה לצד זה ולהיפך; העובדה כי התנהגות מסוימת מתאימה לתיאוריה המוקדמת שיש על איש או אישה, ארגון או מפלגה – צריכה להוות תמרור אזהרה שמא המבט המוקדם הוא זה שקובע את הדרך בה קוראים את העובדות, וכלל אין מדובר בקריאה הנכונה של הדברים; העובדה כי אנשים מאמינים לצד זה או אנשים מאמינים לצד אחר – אינה אומרת דבר על האמת; וכן על זה הדרך. התנהגות אחרת היא גם עוון חמור, וגם המחסום העיקרי בפני התמודדות עם צללים.
כדי שנוכל לקיים בתוך עצמנו את "ובערת הרע מקרבך", בין אם מדובר בעבירות שוחד ופעילות ציבורית מושחתת; בין אם מדובר בפגיעות שפוגע אדם באדם אחר; בין אם מדובר במערכה כנגד עמדות משחיתות או כל דבר אחר שצריך לנקות – אנו חייבים לאפשר את הבירור. תפקידו של הציבור, ושל מי שנמצא מחוץ למעגל המבררים, שזה פחות או יותר כולנו, הוא לאפשר אותו. הציבור מאשר או אפילו מחייב את הבירור הזה על ידי יצירת המרחב ההגון, ולא על ידי הכרעה מי צודק ומי לא. יצירת המרחב נפתחת בכך שיש מרחב בתוכנו להשמיע את הטענות ואת הפגיעות. אם ניתן לעשות זאת ישירות ובדיסקרטיות בשלב הראשון, כדי לברר את העובדות – חובה לעשות זאת; אם המערכת המופקדת על כך אינה קשובה לזעקת הטוענים נגד השחיתות, או נגד הפגיעה, או נגד התנהגות אסורה – הזעקה רשאית לפרוץ את גבולות ההסתר ולהישמע בקול גדול. בדרך כלל, מדובר בצד החלש בסיפור, שזקוק ליצירת המרחב הזה, וחובה עלינו לאפשר אותו. לא זו בלבד, אלא שישנה חשיבות ציבורית שהטענות יישמעו, וזאת כדי לאפשר לאנשים אחרים שנחשפו לשוחד או לפגיעות לדעת כי הקול מתחיל להישמע, וכי תהיה אוזן קשבת גם לדבריהם. אולם, את כל זה ניתן לעשות אך ורק כאשר הציבור ממלא את תפקידו הכפול: מאפשר לקולות להישמע, ובד בבד מטמיע את ההכרה כי בינתיים מדובר בטענות, לא בעובדות. התורה ציוותה עלינו "ודל לא תהדר בריבו".
החובה ליצירת מרחב קיימת גם כלפי הצד שכלפיו נטענות טענות. הציבור חייב לאפשר לאדם להגן על עצמו. את זה עושים בראש ובראשונה על ידי אי קביעת עמדה מוקדמת, וללא אטימת אוזניים מראש, אלא בלב רגיש מבקש אמת. רק במקום בו יש נכונות לעשות זאת – תצמח אפשרות לברר את האמת. התורה ציוותה עלינו "כקטון כגדול תשמעון", ואף שגם פסוק זה מופנה כלפי הדיינים – הוא נכון גם במישורים הציבוריים הרחבים. דברים אלה נכונים בכל הקשר של טענות. להלכה יש גם כללי התנהגות ביחס למצבים שלא הצלחנו לברר אותם, אולם בראש ובראשונה יש לנהוג בדרך זו.
(תולדות תשפ"ג)
