"הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם…" – מה נדרש
האביב הגיע. הטבע אינו מתרשם מאירועים קצרי מועד. יש מלחמה בעולם, והיא משפיעה על העולם האנושי בהשלכות רבות היקף – אבל הטבע אינו מגיב לה
"וַיַּקְהֵ֣ל מֹשֶׁ֗ה אֶֽת־כׇּל־עֲדַ֛ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה ה׳ לַעֲשֹׂ֥ת אֹתָֽם .שֵׁ֣שֶׁת יָמִים֮ תֵּעָשֶׂ֣ה מְלָאכָה֒ וּבַיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י יִהְיֶ֨ה לָכֶ֥ם קֹ֛דֶשׁ שַׁבַּ֥ת שַׁבָּת֖וֹן לַה׳
"ויצא העגל הזה" – איך לפרש את מעשי אהרון בחטא העגל, את הדברים החמורים שנאמרו על ידי משה רבנו כלפיו ועליו ("וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד
"לכבוד ולתפארת" – היחס לבגדים הוא אחד הנושאים המרתקים ביותר הקיימים בעולמו של האדם. מחד גיסא, השורש המשותף למילה "בגדים" והמילה "בוגדים" אפשר שאין לו
"דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצַּד" (סנהדרין פ"ד מ"ב): דרשת חכמים בתחילת פרשתנו, המחייבת לפנות אל דייני ישראל מכוח הכלל של "לפניהם ולא לפני הדיוטות" מתמקדת
"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" – אדם ירא שמיים ואוהבם מתקרב לאורך ימיו כולם לנאמנות העמוקה לאמת. לא ייתכן לחיות בסתירה בין ההגדרה העצמית כירא
מתן תורה שלפני מתן תורה – בשעה שהורה הקב"ה למשה כיצד להמתיק את המים במרה, וזאת על ידי השלכת עץ לתוך המים, נאמר כי האירוע
״נשבע להרע ולא ימיר״ – במילים אלה בחר דוד המלך לתאר את תכונות מי שראוי לגור במקום קדשו של הקב״ה. המפרשים כולם הסבירו שאין מדובר
"ואותו הרגת בחרב בני עמון" – מילים אלה הוטחו בפני דוד המלך עליו השלום על ידי נתן הנביא. מי שהרג את אוריה היה חייל
