שרלו יובל (רב, ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ. וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו, כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר, וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ…" – גירושין הם מאירועי החיים הקשים ביותר. ברית שנכרתה וחלום משותף קרסו, ובמקום שיתקיימו חיים של אהבה ואחווה ושלום ורעות, התמלא הבית ריב ומדון, חוסר קשר וחיבור שנפרם.
מיוחדת היא תורת ישראל שאינה נוטה לקצוות. מחד גיסא, היא מלמדת אחרת לחלוטין מהתפיסה הקתולית, ועצם העובדה שיש פרשת גירושין בתורה מלמדת שהתורה מכירה בכך שישנה אפשרות כזו, ושמסע החיים צעד לדרך ללא מוצא ולתהום ההתפרקות;
מאידך גיסא, עולמם של חכמים לומד מפרשה זו כי מדובר במוצא אחרון. לא ראשון. מצוות התורה המלמדת שלא ניתן "לחליף ידיים", ולשוב מחדש לזיווג הראשון לאחר נישואין שניים – מלמדת שאין מדובר במעשה קל. חכמים הוסיפו דברים רבים על בכי המזבח בשעה שבית קרס. לא זו בלבד, אלא שהם למדו מפרשת סוטה כי הקב"ה מוחה את שמו על המים כדי להשכין שלום בין איש ובין אשתו, ושמותר לשנות מפני השלום כדי לקיים את הזוגיות. "הבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו" הפכה להיות אחת המשימות הגדולות ביותר של העולם התורני והקהילה שמסביב.
מאוחר יותר, הפער שבין האיש והאישה בתהליך הגירושין הלך והצטמצם, ובעשרות השנים האחרונות ממשיך תהליך זה, כדי לנסות לצמצם את הנזקים בעולמם של זוגות שמתגרשים.
טור זה אינו עוסק בתהליך עצמו, כי אם מבקש להדגיש שני צעדים לפני ושני צעדים אחרי. מניסיוני כרב למדתי שישנן נקודות משבר משמעויות, שאם ערים לקיומן נמנעות טרגדיות רבות. בין נקודות אלה נמצא הטעות המוחלטת להסתיר דברים לפני הנישואין, שכן בדרך כלל מדובר בדבר מה מהותי מצד עצמו, אך גם משבר האמון שנוצר מעצם ההסתרה הוא קשה מאוד לשיקום;
ההדרכה המתמדת לדבר – לדבר האחד עם השני, ועוד יותר – להקשיב אחד לשני, לא בשיח של האשמות וויכוחים, כי אם בשיח של הכרה והגעה למקומו של השני; להתנהל בצורה משותפת ובשקיפות בענייני כספים – הופתעתי לראות במהלך חיי עד כמה הנושא הכספי מהווה זרז ליצירת משברים קשים, ולא לחינם אמרו חז"ל שצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם; ובעיקר – לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, אלא להעצים יותר ויותר את הברית ואת הדבקות ההדדית, בעבודה מתמדת ובהשקעה. גם הידיעה המתמדת ש"קר בחוץ", והבדידות קשה ביותר, לכל הצדדים, מהווה ענן שמניע להתמסרות ולמאמץ.
ושני צעדים אחרי: אף אחד לא מתברך ממימוש רגשות נקם, או ממצעד ניצחון מנוכר. כל הצדדים המעורבים זוכים לברכה הרבה יותר גדולה כאשר הם בונים מערכת שמאפשרת חיים טובים לאחר הפירוק. זו הדרך שבה נפתחת הדלת בפני פרק ב' ביתר שאת; זו הדרך שבה הילדים מוקרנים מכך שרוצים בטובתם; זו הדרך שמפנה את הזמן ואת התודעה לצמיחה, ולא מסבכת בכל עת בשדה קוצים דוקר, מכאיב וניצת בקלות.
הדבר נכון גם לגבי היחס של הקהילה. הרבה מאוד תלוי בה. גרושים וגרושות אינם פסולי חיתון, לא במשמעות המקורית של הדבר, ועל כן טוב ונכון לסייע בעדם להקים בית מחדש, ולא במשמעות המטאפורית של הדבר. הבדידות קשה. אל תפקירו אותם. מותר וראוי להזמין לסעודות שבת; לדאוג שילדינו ונכדנו ישחקו עם ילדיהם, ולא ידירו אותם; להיות אוזן קשבת לקשיים; לראות איזו עזרה ניתן להעניק להן או להם, ולא להתעלם; לרכך את הכאב במקום שאפשר לעשות כך. לא לפסול. לבנות.
*
מערכת 'שבתון' מברכת בברכת הדרך את הרב יובל שרלו ואשתו לרגל נסיעתם לשנת שליחות בקנדה.
