
האכילה מעץ הדת
סיפור אכילת אדם וחוה מעץ הדעת הוא סיפור מופלא, שאין אנו יכולים לעמוד על טיבו באופן מלא. בשל העובדה שאנחנו כבר חיים לאחר האכילה מעץ

סיפור אכילת אדם וחוה מעץ הדעת הוא סיפור מופלא, שאין אנו יכולים לעמוד על טיבו באופן מלא. בשל העובדה שאנחנו כבר חיים לאחר האכילה מעץ
הקהיית הלב מפני כאב היא סכנה עצמית גדולה. הקביעה שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה אינה אומרת חס ושלום שהברכה על המאורעות
בשעה שאנו נתקלים באדם שרימה אותנו, באהוב שהכזיב, ברב שסרח, בנאמן שבגד – אנו מחשבים את דרכנו, ובוחרים בין שתי אפשרויות בסיסיות. ראשונה בהן היא

"ולא יכלו דברו לשלום" – הוביל לרצון להרוג את יוסף, ולמכירתו למצרים. במקום בו לא מתרחש דיבור כן ואמיתי בין אחים – הופכת האילמות ההדדית

גרעין קיומו של האדם הוא המשפחה. בגרעין הזה מתרחשות כל התנועות החברתיות האפשריות – בזעיר אנפין. אפילו בספר בראשית לבדו אנו רואים את ההולדה והגידול;

התמונה הרוחנית המשמעותית ביותר שהייתה השבוע היא תמונה ה"שלוחים" ב 770, חב"ד. מעבר לכל האידיאולוגיות והמחלוקות, מעבר לכל המשיחיות וההיבדלות ההלכתית, מעבר לכל האמונות ופרקטיקות
הארת פנים, ונכונות לעשות מעל ומעבר למען הלך זר שביקש "הגמיאיני נא מעט מים מכדך", הם בסיס נישואיהם של רבקה ויצחק. במשך אלפי שנים אנו
מפני מה העניש ד׳ את פרעה על דברי שרה אשת אברם? והלוא מנקודת המבט של פרעה- הוא עשה דבר היתר, שכן נאמר לו שהיא אחותו,
גם אחרי אלפי שנים של קיום העולם – החוקים הבסיסיים שבו לא השתנו: בעלי העוצמה והכוח ניצבים בפני סכנה גדולה של ניצול העוצמות שלהם כדי
האם מי שנהג שלא כשורה יכול לשוב ולתפוס תפקיד מנהיגותי ? לשאלה זו היבטים רבים, ודומה כי יהודה בן יעקב מלמד אותנו בפרשת השבוע את