הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" – את היסוד הגדול הזה למדו חכמים מפתיחת פרשת השבוע שלנו. היא פותחת ב"וירא אליו ד'", לאמור: בהתגלות א-לוהית לאברהם אבינו, ובעיצומה מבקש אברהם אבינו מהקב"ה "אל נא תעבור מעל עבדך" (זאת לפי אחת הקריאות שמציעים חז"ל לפסוקים אלה), לאמור: אנא המתן שאכניס את האורחים לאוהלי, ולאחר מכן אשוב וההתגלות תתחדש. ואכן, זה מה שאירע בפועל. אברהם אבינו אמר מעט ועשה הרבה, הכניס את האורחים במובן המלא של אירוח אנשים הנעים בדרך, ובסופו של דבר חזר לעמוד בפני ד' ולשמוע את דברי ההתגלות. בד בבד, חלק בלתי נפרד מההתגלות הבשורה הא-לוהית התחולל על ידי המלאכים עצמם, שבאו לבשר לו את הבשורות. לפי קריאות נוספות בחז"ל, ההתגלות והכנסת האורחים אחת היא, והמלאכים הם אלה שמחוללים את "וירא אליו ד'".
בין כך ובין כך מעצב אברהם אבינו לדורות את הקשר העמוק בין עבודת ד' ואהבתו לבין הכנסת אורחים. נוהגו המופלא של אברהם אבינו, נכלל בהמשך בציווי התורה "ואהבת לרעך כמוך", ונוסח על ידי חכמים כמצוות עשה מדבריהם. ואכן, כך כותב הרמב"ם בהלכותיו: "מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, ולנחם אבלים, ולהוציא המת, ולהכניס הכלה, וללוות האורחים… אף על פי שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך….שכר הלויה מרובה מן הכל, והוא החק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה, מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלוה אותן, וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים, ולוויים יותר מהכנסתן, אמרו חכמים כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים" (הלכות אבל פרק יד).
לאורך הדורות קוימה מצווה זו כפשוטה, וסיפורים רבים רבים עוסקים באירועים של הכנסת אורחים, בדרך זו או אחרת. יהודי ידע כי בכל מקום אליו יגיע ובו נוהגים בדרכו של אברהם אבינו – יימצא לו מקום, בין פרטי ובין בוועד מקומי ("חברה") שיוסדה לצורך כך. גם כיום, במקומות רבים בעולם, ישנה הכנסת אורחים בדרך זו או אחרת, המאפשרת למגיע לאזור נידח למצוא מקום להתארח בו. בד בבד, הכנסת אורחים במובן של סיפוק צרכים פיזיים קיימת הרבה הרבה פחות בחברתנו היום, וזה חלק בלתי נפרד מהברכה שאנו שרויים בה, ובכך שהצורך הזה קטן בהרבה מבעבר.
ואף על פי כן, מקומה של הכנסת אורחים לא נפקד. גם כיום, יש צורך עצום באירוח אנשים. לעתים מדובר בפתיחה פיזית של הבית – בפני גרים הנמצאים בתהליך גיור, ילדים שנזרקו מבתיהם, נשים הסובלות מאלימות, בודדים בגילאים שונים, גרושים וגרושות, אלמנים ואלמנות, ועוד רבים רבים המבקשים מנוח לכף רגלם ומקום בו יוכלו להיגאל ממצוקתם. הכנסת אורחים מתחוללת לעתים מזומנות גם במישורים מטאפוריים, של פתיחת הלב, והנכונות לארח את ה"אחר" בתוך עולמנו, להקשיב לו, לענות למכתביו, לפתוח את דלתות האמפתיה שבתוכנו, וכדו'. זהו הלבוש המיוחד של הכנסת אורחים המתגלה בכל דור ודור, וזו אחת המשמעויות של הליכה בדרכו של אברהם אבינו. האמונה עמוקה כי הכנסת אורחים היא גדולה בפני עצמה, ולא זו בלבד, אלא שלעתים היא היא עצמה מהווה התגלות שכינה – בטוב ובחסד שבה, כמו גם במפגש עם עולמות אחרים – מהווה מענה לעולם קר ומנוכר, בועתי ומסתגר, ומימוש אחת הבשורות הגדולות של אמונתנו.
(וירא תשע"ז)
