הפער בין הציר המוסרי והערכי ובין הביולוגיה והטבע ה"עיוור" מפגיש אותנו בצומת עולמות, שאנו חיים בתוכם בסתירה. הצד המוסרי והערכי עולה בשני מישורים. מישור אחד,
אפשר להתייחס אל תהליכים ביולוגיים כאל תהליכים ביולוגיים בלבד. לא לתת להם שום משמעות, מלבד העובדות הפרקטיות – ובעיקר היגיינה והקשור בה. זו הדרך בה
ישיבות ההסדר – כשמן כן הן. הן הסדר. הן הסדר בין שתי משימות עילאיות שאנו מאמינים שחובה עלינו למלא את שתיהן. האחת – תלמוד תורה,
"והייתם נקיים": קודם לכתיבת הדברים הרצופים בזה אני מבקש להדגיש כי אין הם נוגעים לי ולרבנים רבים רבים הנמצאים במעמדי. אני לא עובד מדינה, ולא
אוהל מועד – למילה "מועד" יש שתי משמעויות. השימוש המקובל במילה נעשה בשדות השיח של מושגי הזמן: חגים ומועדים, מועדים לשמחה וכדו'. אולם בפרשתנו אנו
"ודל לא תהדר בריבו" – בדין התורה הראשון שישבתי בחיי פגשתי את הפסוק הזה במלוא עוצמתו. באותו מקרה, היה ויכוח כספי בין אדם עשיר יחסית
ברית הקודש שנחתמת במעמד הר סיני בינינו ובין ריבונו של עולם מוכתרת ב"אנכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". משמעותה של ברית זו
אחד מהכלים המכוערים בעולמה המפואר של המחלוקת הוא ייחוס מניעים שליליים לבעל הפלוגתא שלך. ייחוס זה ממיר את הדיון על הטיעונים עצמם בביקורת על כך
האם התורה וההלכה מסייעות הם הכלים הטובים ביותר להתמודד עם התופעה המכוערת של האלימות, גם זו שבתוך המשפחה ? האם התורה הראשונה שמלמד משה רבינו
התפוצצות פרשת ה"שופט המכה" מהווה הזמנה לרענון אמיתות יסוד בדבר המשפט. אדגיש בפתיחה כי אין בדברים הבאים כל קביעה ביחס למעשה הספציפי, כיוון שאין לנו
