בדרכים שונות אנו מבקשים להנציח. היסטוריונים רבים כבר ציינו את העובדה כי בתרבותנו אין אנו מוצאים מונומנטים גדולים, פסלים ואנדרטאות בסדרי גודל כפי שמקובל בתרבויות
יועיל לנו כל כך הרבה אם נלמד ממה שאירע בין יוסף ואחיו – כדי להתמודד עם המציאות שאנו חיים בתוכנו היום. הקרע בתוך משפחת יעקב
"וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול״ – חג החנוכה, ככל החגים, הוא חג הודאה לריבונו של עולם על החסד הגדול שעשה עמנו.
האם ייבחר יוסף וכל האחים האחרים יידחו? האם תמשיך אותה תנועה בה ייבחר בן אחד וכל השאר יידחו? האם רק יוסף ינחל את ארץ ישראל
"דורון, תפילה ומלחמה" – שלוש הדרכים שבהן התכונן יעקב אבינו לקראת המפגש עם עשיו הפכו להיות ביטוי העומד בפני עצמו. אנו קוראים כי ההכנות
זו חוויה מביכה לתלמיד חכם לעסוק בהלכות כבוד רב ובחשיבותם הגדולה. מחד גיסא, חז"ל עצמם תמהו על כך שאנשים קמים בפני ספר תורה ולא מכבדים
כל כך היה פשוט יותר, אם כל גיבורי המקרא היו דוברים אמת בלבד, אם המציאות הייתה טהורה וזכה מדברי שקר ומאמירות שמעוותות את פני המציאות,
לא נוח להודות בטעות או בחטא, והמחשבה שניתן להתחמק ממשמעות מעשינו מושכת מאוד לעשות זאת. לא זו בלבד, אלא שאנו נתקלים פעמים רבות מדי במציאות
"אסור למוכר או לקונה להונות את חבירו שנאמר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו…" (הלכות מכירה יב, א) – בהלכה זו
ירידת אברהם אבינו למצרים הנביעה שתי קריאות מנוגדות לחלוטין, שיש להן משמעות מרחיקת לכת גם לאמונות הרוחניות שלנו היום. קריאתו של רמב״ן הייתה חדה וברורה:
