האם ייבחר יוסף וכל האחים האחרים יידחו? האם תמשיך אותה תנועה בה ייבחר בן אחד וכל השאר יידחו? האם רק יוסף ינחל את ארץ ישראל והם ייאלצו ללכת למקום אחר? 23 דורות מתנהל כך העולם, מימות אדם הראשון ועד לאברהם אבינו, שרק יצחק בנו נבחר, ויעקב עצמו זכה בברית האבות על פני עשיו אחיו – ולכאורה, אין כל סיבה הנראית לעין בשר ודם שהדבר לא ימשיך כך לאורך הדורות כולם. על רקע זה יש לראות את פעולות האחים, שכל אחת מהן ניתנת להסבר מקומי, אך כשהן חוברות יחד נחשפת תמונה מלאה.
וכך פועלים שמעון ולוי בשכם נגד רצונו של יעקב; כך שוכב ראובן את בלהה פילגש אביו, יהא פירוש ביטוי זה אשר יהיה, ונאבק בכך על הבכורה; כך נושא שמעון אישה כנענית, ואחד מבניו נקרא ״שאול בן הכנענית״, ועומד בפני פרישה מהמשפחה; כך יורד יהודה מאת אחיו, ונושא בת איש כנעני ושמו שוע, ואף הוא עלול לבנות את עולמו ואת דרכו באופן עצמאי, בדיוק כפי שבסוף הפרשה הקודמת למדנו שעשו הלך להר שעיר ובנה לו שם את עולמו; כך נוטשים האחים כולם את יעקב היושב בחברון, בדרום הארץ, והולכים לראות את הצאן בדותן – בצפון הארץ, ומחלישים בכך את יכולת יעקב להנהיג את משפחתו;
כך מתנהל בתוך המשפחה מאבק קשה, בין יוסף ובין שאר האחים, לא רק על רקע כתונת הפסים, כי אם גם על רקע מעמדם של בני השפחות (זו הפעם הראשונה שהן נקראות ״נשי אביו״), וכן על רקע הבאת דיבת האחים אל יעקב; כך מתפרשים חלומות יוסף על מאבקי ההנהגה, ועוד.
התהום העמוקה ביותר של הניסיון לפורר את יכולת הבחירה של יעקב, מתחוללת במעשה הנורא של מכירת יוסף. מעשה המכירה בפועל מטשטש לעיתים את תשומת הלב לכך שהכוונה המקורית הייתה להרוג אותו (״ועתה לכו ונהרגהו״), וגם דברי ראובן לאחים (שהתורה כותבת עליו שהוא המציל מידם) שכנעו אותם רק שלא להרוג אותו ב״ידיים״, אלא ״רק״ להשליכו באחד הבורות, והוא ימות ב״גרמא״. זהו מסלולו של המדרון החלקלק, שתחילתו במאבקי כוח, שליטה וירושה, וסופו חס ושלום בשפיכות דמים, לולא דמותו של יהודה, שלפחות את זה הצליח למנוע.
ומה האחים לא ידעו? רבי יהודה הלוי מלמד אותנו בספר הכוזרי כי נעלמה העובדה שתהליך הבחירה וההרחקה – הסתיים. אין מדובר עוד במשפחת האבות בלבד. אומה מוקמת: ״והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלווים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'…״. וכאשר מדובר על אומה – כולם בפנים. מכאן ואילך – כל שבטי ישראל הם חלק בלתי נפרד מקיומה של האומה, ובמקומות רבים בתנ״ך נמצא את החשיבות הגדולה של כולם. הדבר אינו שולל תהליכים בחירה ודחייה פנימיים: יעקב מדיח את ראובן מהבכורה, ומעביר את ההנהגה ליהודה ואת הבכורה ליוסף (דברי הימים א ה, א); שמעון ולוי מאבדים את זכותם לנחלה: ״אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל״; ועוד משמעויות רבות לשבטיות. ואף על פי כן – כולם בפנים.
זהו האתגר העומד בפנינו גם היום. שפת ההוצאה החוצה הולכת וגוברת בתוכנו; זה אסון; השפה שבה אין אנו מכירים בחשיבות מקומם של כולם, שמחים על הדרה מוחלטת, מעצימים את השבטיות, מוכנים למכור האחד את השני – מסוכנת לנו.
מוטל עלינו לנפץ את הבועה האופפת את קבוצות ההתייחסות; לרצות בקיומו של כל אחד; לא לקבל את שפת חוסר הלגיטימיות ושלילת אחרים; לעשות זאת גם בשל הסכנה העצומה של הקרע, אותו למדנו על בשרינו בשנתיים האחרות, כי אם גם בשל הברכה המרובה הצומחת מכל שבטי ישראל, ומתרומתם של כולם להיותנו גוי אחד בארץ.
