כל המאמרים במדור ערך מוסף

אחד מעמיתיי, המלמד בחורים צעירים לבר מצווה, נוהג לשאול את תלמידיו: מה המצווה הראשונה שעל ילד שהגיע לגיל בר מצווה לקיים? רבים עונים לו את

טעמים רבים וחשובים ניתנו למצוות השמיטה שבפרשתנו, אך רובם מתחברים בעיקר לעולמו של החקלאי השומט את אדמתו, ופחות אל האדם המודרני, שמנותק מעבודת האדמה. ברצוני

מסופר על אדמו"ר חסידי שסיפר: בנעוריי תכננתי לתקן את כל העולם כולו, משבגרתי הבנתי שאצטרך להסתפק בתיקון אנשי קהילתי, בהמשך נואשתי גם מכך, אך גמרתי

ספר במדבר מקיף את רובה המוחלט של תקופת השהות במדבר, מחודש אייר של השנה השנייה ליציאת ממצרים ועד לערב הכניסה לארץ. לכתחילה, השהות במדבר הייתה

מעשה באישה שהגיעה לביתה נסערת אחרי שספגה הערות פוגעניות בעבודה. היא תיארה לבן זוגה את שאירע ושטחה בפניו את תחושותיה, ובתגובה החל הלה לנאום לה

מבחן קצר – מי היה האדם הראשון שראה אל מול עיניו מעשה עוולה, והגיב במעשה אלים וקטלני? אם עניתם "פנחס" – טעיתם, היה זה לא

כאשר הכריז בלעם: "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד, ה), הוא התכוון לדברי המדרש לשבח את עם ישראל על הקפדתם בענייני צניעות. רש"י

בלעם שפיקח היה – מה ראה לשטות זו? כמי שזכה להתגלות נבואית, כיצד עלה בדעתו שהוא יכול לקלל את העם בו בחר ה'? שאלה זו

בתקופה האחרונה אנו עדים להתגברות הביקורת על ישראל בעולם, שבאה לידי ביטוי בהתעצמות המגמה להחרים את ישראל. אנו מוצאים את עצמנו למעשה במצב של יהושע

מכל הברכות שבירך בלעם את ישראל נראה שהברכה הידועה והשגורה שבכולן היא הפסוק: "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". פסוק זה מוצב בבתי כנסת רבים