עבודה בלב וברג"ש

חז"ל לימדו ששלושת האבות תיקנו את שלוש תפילות היום-יום (ברכות כו:), אולם יצחק הוא אב התפילה המובהק. תפילת השחר המיוחסת לאברהם רק רמוזה במילים: "וישכם אברהם בבוקר", ותפילת הערב שתיקן יעקב רמוזה במילים: "ויפגע במקום", ואילו תפילת המנחה של יצחק היא הפשט העיקרי של הפסוק: "ויצא יצחק לשוח בשדה". אברהם היה בראש ובראשונה עמוד החסד, המלמד שהעולם עומד על גמילות חסדים, יעקב, יושב האהלים, היה, כדברי חז"ל, יסוד התורה, ואילו יצחק הוא יסוד העבודה, עבודת המזבח בעקידה שבהר המוריה, ועבודת התפילה.

בתחילת פרשתנו תפילתו של יצחק מפורשת ורבת עוצמה: "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִיא", ולדברי רש"י "הרבה והפציר בתפילה". תפילה זו לא רק המחישה את הצורך הטבעי והמתבקש לפנות ל-ה' בעת צרה, אלא גם מלמדת על כוחה של התפילה להישמע, להיענות ולשנות מציאות, שהרי מיד לאחריה: " וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ".

לפי המדרש גם רבקה התפללה, והתפילה מקירות לבם הפכה אותם לזוג שכונן ביחד את יסוד התפילה. השמות "יצחק", "רבקה" הם בגימטריה "תפלה" (515). לכן מובן מדוע דווקא יצחק ורבקה מונצחים בקטע מתפילת שחרית של שבת, המשבח את התפילה והמתפללים: "בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְרוֹמָם, וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ, וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְקַדָּשׁ, וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל."

מיצחק ורבקה אנו לומדים גם על מהות התפילה ותפקידה. חכמינו שאלו: "ולמה נתעקרו אמהות? וענו: "שהקב"ה מתאווה לתפילתן" (ב"ר מה, ד). אנו רגילים לראות את התפילה כאמצעי להגשמת מאוויינו ומשאלותינו. אולם מחז"ל עולה שהתפילה היא המטרה, ואילו המשאלות הן האמצעי. יצחק ורבקה התאוו לפרי בטן ולכן התפללו, אולם ה' התאווה לתפילתם ולכן חסך מהם פרי בטן.

תפיסת חז"ל זו, מלמדת על ערכה העצמי של התפילה. התפילה מהווה גשר בין האדם, השקוע בענייני החולין היום-יומיים, לבין בורא עולם. היא מחזקת את תחושת נוכחותו של ה' בחיינו, ומעניקה רגעים של קרבת א-לוהים והתרוממות נפש. התפילה מזכירה לנו לראות ולדאוג לצרכיהם של אחרים, ולתת את הדעת גם לכלל ישראל ולכל הברואים.

התפילה בזמננו מתמודדת עם אתגרים רבים וקשים. מעבר לאתגרים הרעיוניים שמציבים הזמנים המודרניים והפוסט-מודרניים, אנו מתמודדים כיום עם אתגרי התפילה בימי קורונה, ובתקופה הקרובה גם עם עונת הקור הגשומה. עלינו לזכור את יצחק ורבקה, וחרף כל הקשיים נרבה ונפציר בתפילה. אמרו דרשנים: "בבית אלקים נהלך ברגש". ברג"ש – ראשי תיבות: ברד, רוח, גשם, שלג/שמש. דווקא בזמנים קשים אלה נעבוד בלב עבודה שבלב, וגם ברג"ש, לא נתרגש.

(תולדות תשפ"א)