הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')
נישואי רבקה ליצחק תופסים את מרכז הפרשה, ומטבע הדברים ממקדים אליהם תשומת לב רבה. אולם בסוף פרשתנו אנו קוראים גם על נישואי קטורה לאברהם (כה, א), ועליהם לא נמסרו כל פרטים. חכמי המדרש נחלקו בשאלה האם מדובר בהגר או באישה אחרת (ב"ר סא, ד), ורבים מהפרשנים אימצו את הזיהוי של קטורה עם הגר, "ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטורת, ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם" (לשון רש"י).
זיהוי זה מעורר תמיהה גדולה, שכן בפרשת 'וירא', הגר נמצאה ראויה לגירוש יחד עם בנה ישמעאל, וכאשר יצאה לדרכה מבית אברהם ושרה, היא שירכה דרכיה. מהפסוק: "ותלך ותתע במדבר באר שבע" למדו חכמים: "שחזרה לגילולי בית אביה". מה ראה אפוא אברהם לקחת עובדת אלילים זו לאישה, כיצד ניתן לומר עליה "שנאים מעשיה", ומדוע הייתה קטורה ראויה לקדנציה שניה?
בהכרח עלינו לפרש שהגר עשתה תשובה, כפי שעשה ישמעאל בנה, וכדברי ר' יעקב מלונטשיץ: "כל בעל תשובה נעשים לו הזדונות כזכויות ועולים לריח ניחוח כמו הזכויות, על כן המשילה לקטורת שהחלבנה שריחו רע עולה לריח ניחוח ככל שאר הבשמים" (כלי יקר). למדים אנו מכאן שאדם שמעד או מעל בתפקידו ראוי להיבחר לקדנציה נוספת, בתנאי שיכיר בטעויותיו ויחזור בתשובה. מי שמוסיף בעקשנות ארוגנטית לדבוק בדרכים נלוזות אינו ראוי לתפקיד רעיה, ולחילופין לא יתאים להמשיך כמנהיג אומה.
ייתכן שאברהם ביקש להשיב אליו את הגר, כיוון שהיא התאפיינה בשתי תכונות חשובות שנדרשו מאישה הבאה אל ביתו: האחת, "שנאים מעשיה כקטורת", דבר ששיקף עצמאות מחשבתית ויכולת להתנתק מאמונות הסביבה ותרבותה, ולהצטיין במעשים טובים בניגוד למקובל באותה חברה. השניה, "שקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם", דבר המלמד על נאמנות מוחלטת לבן הזוג, והתרחקות מחיי פריצות.
לפי פרשנות זו מצא אברהם בקטורה את אותן תכונות שמצא עבדו ברבקה. רבקה גילתה יכולת להתנתק מגילולי בית אביה, ולדבוק במעשים טובים, שחרגו מהמקובל בסביבת מגוריה. כמו כן רבקה גילתה נאמנות מוחלטת לבן זוגה, ובניגוד להפקרות המינית שרווחה באותה עת, הקפידה להישאר: "בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" – אף שלא כדרכה" (ראו: רש"י כד, טז).
התכונות הללו: עצמאות ויכולת התנתקות מסביבה שלילית, דבקות במעשים טובים, אף תוך חריגה מהמקובל, והקפדה על נאמנות זוגית, הם החוט החורז אפוא את שני אירועי הנישואין שבפרשתנו, ומהם יש ללמוד על מרכזיות עקרונות אלה גם לזמננו ולמקומנו.
(חיי שרה תשפ"א)
