כל המאמרים במדור ערך מוסף

שנאה, נקמה, ג'נוסייד והאשמות חמורות נוספות מוטחות לא פעם במצווה על מחיית עמלק. ואכן, יש דרשנים שעלולים לנצל את שבת 'זכור' להשתלחות של שנאה בקבוצות

פעמים רבות עלי לעזור לחתן הנרגש בטקס החופה באמירת המשפט המסובך "הרי את מקודשת לי" וכו'. אני מקפיד להימנע מלומר את המילה "לי", שהרי הכלה

"למי, למי יש יותר כבוד?” שאל דן אלמגור בשיר ששובץ במחזמר 'קזבלן'. אכן כבוד בסיסי הוא מצרך חיוני, על אף שהוא בלתי נראה, לא קונים

בלבול ומבוכה אחזו בעם ישראל עם הגיעו אל קרבת ים סוף, כשהתברר שמצרים רודפים אחריהם. כשהם נתונים בסכנה קיומית בין המצרים ובין הים, צצו בקרבם,

האדם האחרון שהיינו מצפים שמשה יעניק לו כבוד הוא פרעה. פרעה הוא הרשע האולטימטיבי של התורה, השליט האנטישמי הראשון, שציווה על הריגת כל הבן הילוד,

במקרים קודמים, כגון בדור המבול ובסדום ועמורה, ה' העניש מיד בנוק-אאוט, מדוע במצרים ניהל מלחמת התשה בעשרה סיבובים? התשובה היא שמכות מצרים לא היו עונש

מאז ומעולם היתה ציפייה ממנהיגי ציבור שינהגו בניקיון כפיים, ומאז ומתמיד העם גילה חשדנות כלפי מנהיגיו. לפיכך מסר משה בפרשתנו דו"ח מפורט על כל הכספים

מהפכות אינן קורות ביום אחד, כך מקובל לומר. בחטא העגל, לעומת זאת, התרחשה לכאורה נפילה מטאורית, כאשר ברגע אחד בסוף היום ה-40 לעליית משה להר

אנחת רווחה רועמת תישמע בשבוע הקרוב במקומות בהם יתחדשו הלימודים במוסדות החינוך. השנה, בשל מגבלות הקורונה, קצרה רוח ההורים בדרך לתאריך הנכסף באופן מיוחד. יש

בין ההוראות על בניית המשכן וכליו בפרשת 'תרומה' לבין תיאור בגדי הכהונה שבפרשת 'תצווה', התמקם הציווי על הדלקת נר התמיד: "וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ