
הנצחה ועיר הנצח
טבעו של האדם שהוא רוצה להנציח משהו מעצמו, ויש מי שמשקיעים בכך מאמץ לא מבוטל. מבחינה זו ספר 'במדבר' הוא לכאורה ספר עצוב. הוא מתאר

טבעו של האדם שהוא רוצה להנציח משהו מעצמו, ויש מי שמשקיעים בכך מאמץ לא מבוטל. מבחינה זו ספר 'במדבר' הוא לכאורה ספר עצוב. הוא מתאר

כשאנו קוראים בפרשה על כוהנים בעלי מומים, אנו נותרים המומים. בפרשתנו נאמר שכהן בעל מום "לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב", ובתורה שבעל פה הוא נפסל מכל העבודות

לפרשת 'קדושים' יש מעמד מיוחד שמתבטא בכך שמצוותיה נאמרו במעמד מיוחד – מעמד הקהל. חז"ל הסבירו זאת בכך "שרוב גופי תורה תלויין בה" (ויק"ר כד,ה

מציאת נגעים בבית היא חוויה לא נעימה, והיא מכה קשה במיוחד עבור מי שרואים אותה כמכוונת על-ידי ההשגחה העליונה. אולם חז"ל המתיקו את הגלולה המרה,

ארבעה שמות לו, לחג הפסח: פסח, מצות, אביב וחרות, וברצוני להציע לו שם נוסף: חג האהבה. כדי להסביר מדוע לו נאה ולו יאה בשם זה

"כל הקרבנות בטלים חוץ מקרבן תודה", כך נאמר במדרש (ויק"ר כז, יב), שכן בעולם מתוקן לא יהיו רשעים וחטאים, ויתייתרו קורבנות חטאת ואשם, אך

רש"י פתח את פירושו ל"ויקרא" באמירה חשובה על מילת הפתיחה. לדבריו: "לכל דברות, ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה 'קריאה' [שהיא] לשון חיבה". רש"י התבסס על

עם שלם, שמנה 2-3 מיליון איש ואישה עמד מתוסכל אחרי שהשלים את המשימה הגדולה. אחרי שכול בני ישראל תרמו כסף וזהב וחומרים יקרי ערך נוספים,

כשהתגלה ה' למשה בנקרת הצור לאירוע שהניב את הסליחה על חטא העגל, הוא אמר לו "וראית את אחורי". חז"ל פירשו שה' "הראהו קשר של תפילין"

כישלון שאול במלחמת עמלק היה כה חמור עד שגרם לגדיעת מלכותו בעודה באיבה. שתיים רעות עשו שאול והעם: השארת אגג בחיים ולקיחת הצאן והבקר כשלל.