הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')לפרשת 'קדושים' יש מעמד מיוחד שמתבטא בכך שמצוותיה נאמרו במעמד מיוחד – מעמד הקהל. חז"ל הסבירו זאת בכך "שרוב גופי תורה תלויין בה" (ויק"ר כד,ה ובספרא). עוד ציינו חכמים "שעשרת הדברות כלולין בתוכה", והמדרש מפרט ומראה את ההקבלה בין המצוות שבפרשת 'קדושים' לעשרת הדיברות. להלן נציג הקבלה זו וננסה לבחון בקצירת האומר מה המצוות שבפרשתנו מוסיפות על אלה שבעשרת הדברות, וכיצד הן עשויות לכונן קדושה בחיי היחיד והחברה.
א. עשרת הדברות פותחות בפסוק "אנכי ה' א-להיך" בו ה' הודיע לעם ישראל את עיקר האמונה המופשט שהוא הא-לוהים (כשיטת הרמב"ם), וכי הוא משגיח ומתערב בעולם (כדעת ריה"ל). בפרשת 'קדושים' מסתיימות כמה מצוות באמירה: "אני ה' א-להיכם", ומשמעותה שתקחו את האמונה הזו לחייכם, והיא תעצב את התנהגותכם ותוביל אתכם לחיי קדושה.
ב. "לא יהיה לך "- "אַל־תִּפְנוּ אֶל־הָ֣אֱלִילִ֔ם וֵֽאלֹהֵי מַסֵּכָה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם". רש"י מסביר שתחילה אדם פונה לאלילים ולבסוף הוא הופך אותם לאלוהיו ממש. נראה שהפסוק בפרשתנו מזהיר מפני המדרון החלקלק בענייני אמונה. יהודי לא הופך עורו בן רגע מעובד ה' לעובד פסל ומסכה, אבל החשש הוא שהוא יפנה אל האלילים בהיותו בצרה, כדי לנסות ולראות אם הם יעזרו לו. פרשתנו מזהירה שסטייה קלה בענייני אמונה עלולה להוביל להימשכות גמורה אחרי עבודה זרה.
ג. "לא תשא" – "ולא תשבעו בשמי לשקר". לדעת המפרשים יש כאן הרחבה של האיסור להישבע בשם ה' שהופיע בעשרת הדברות, וייתכן שהרחבה זו נועדה להזהיר מפני מתן הבטחות ללא כיסוי, תופעה רווחת ומקובלת במיוחד בחברה הדמוקרטית בה אנשים רבים רוצים להיבחר למגוון תפקידים, ולשם כך נשבעים ומפזרים הבטחות לבוחרים, שהם לא מתכוונים או לא מסוגלים לקיים.
ד-ה. זכור את יום השבת… כבד את אביך ואת אמך" – "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו". שמירת השבת היא המצווה המובהקת ביותר בין אדם למקום, בעוד שכיבוד הורים היא אב הטיפוס והאימא של כל המחויבות האנושית, המוסרית והשכלית. יש אנשים שמפרידים בין שני סוגי המצוות הללו, מדקדקים במצוות שבין אדם למקום, אך נכשלים בלאו שבין אדם לחברו, ויש להיפך. פרשת 'קדושים' מדגישה שיש להקפיד על שני התחומים, ורק שניהם יחדיו יוצרים קדושה. אם נשאל מה חשוב יותר בין שבת לכיבוד הורים התשובה ההלכתית היא שבת, אך מבחינה ערכית וחינוכית חשוב ביותר הוא וו החיבור שבפסוק בפרשתנו.
ו. לא תרצח" – "לא תעמד על דם רעך". האיסור שבעשרת הדברות הוא רק על פעולה ממשית של רצח, ואילו פרשת 'קדושים' מחדשת שחובה על האדם לפעול גם להצלת חיים. כנגד שני חלקים אלה אמרו חז"ל "שכל המאבד נפש אחת… כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת… כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ד, ה).
ז. "לא תנאף" – "מות יומת הנואף והנואפת". מעבר לכך שפרשת 'קדושים' מפרטת את דיני העריות, היא גם מדגישה שאם האדם לא יתגבר על יצרו יש לכך מחיר. עונש המוות אמנם בוצע רק לעתים רחוקות, אולם הוא הציב אזהרה חמורה שההיפך מקדושה הוא ההיפך מלחיות כראוי וכהלכה.
ח. "לא תגנוב "- "לא תגנובו". חז"ל הסבירו שבעשרת הדברות מדובר על גניבת נפשות ובפרשתנו על גניבת ממון. האיסור על גניבת ממון דורש זהירות רבה בכספם וברכושם של אחרים. האיסור "לֹא תִּגְנֹבוּ", חל גם אם אדם גונב רק לזמן קצר [כדי לצעֵר קצת את חברו] ובדעתו להחזיר, ואפילו אם הוא גונב על מנת לשלם תשלומי כפל כשמטרתו לגרום לחברו הנאה, ויודע בו שלא יקבל. ייתכן שהציווי מופיע בפרשה בלשון רבים לרמוז לכך שרוב האנשים נכשלים באיסורי ממון (ב"ב קסה, א), ואפשר שהוא בא כאן בלשון רבים לרמוז לזהירות המתבקשת בכספי ציבור, שבהם לא מורגש נזק אישי לאדם ספציפי. ט. "לא תענה" – "לא תכחשו ולא תשקרו". האיסור בעשרת הדברות עוסק בעד המעיד בבית הדין, ואילו כאן נאסר כל שקר. המדרש מקביל את הדיבר "לא תענה" לאזהרה שבפרשתנו :"לא תלך רכיל בעמך". לפיכך פרשתנו מרחיבה את חובת הזהירות בדיבור לכל אדם בכל החיים החברתיים.
י. "לא תחמוד – ""ואהבת לרעך כמוך." בעוד ש"לא תחמוד" מדבר על מה שאסור לאדם ביחסו לחברו, בבחינת "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", המצווה "ואהבת לרעך כמוך" מורה על מה שעליך לעשות באופן חיובי ואקטיבי למען האחר.
במעמד הר סיני עמד עם צעיר שזה עתה יצא לעצמאות, וקיבל עשרה ראשי פרקים לדרישות התורה מכל יחיד. בפרשת 'קדושים' התקהל עם בוגר לקבל פרקים מורחבים לחיים אישיים וחברתיים, שאם ניישם אותם נחיה בחברת מופת שתהיה אור לגויים.
