כל המאמרים במדור ערך מוסף

לנח לא הייתה חיבה לעורבים, ולכן כששלח בעל כנף למשימת התאבדות של בדיקת המצב מחוץ לתיבה הוא בחר דווקא בעורב. כאשר רצה העורב לשוב אל

לפני מותו אסף יעקב אבינו את כל בניו, ולדברי חז"ל, רצה לוודא שהם שלמים באמונתם בטרם יברכם. יעקב חשש, כלשונם: "שמא חס ושלום יש במיטתי

  גישתו של יהודה אל יוסף לאחר שנתפס הגביע באמתחת בנימין משקפת את גישתו הכללית בחיים, שזיכתה אותו ואת צאצאיו בהנהגה. ניתן לעמוד על גישה

הבחירות עמדו בפתח. כמו שאצל אברהם נבחר בן אחד, יצחק, והאחר ישמעאל הורחק, וכמו שבבית יצחק יעקב נבחר ועשיו נדחה, גם במקרה שלהם נראה היה

המילים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב, כה), אינן מתארות, להבנתי, מצב רגעי, אלא משקפות גם חוויה קיומית הולכת ונמשכת בחייו של יעקב אבינו, שהבדידות הייתה חוויה

"אויב גלוי הוא קללה, אבל מעמיד פני ידיד גרוע ממנו", כך אמר המדינאי האמריקאי בנג'מין פרנקלין. סביר, שעוד לפניו, יעקב אבינו חשב משהו דומה, כאשר

יצחק אבינו מצטייר כדמות פסיבית ביותר. בעקדה, אברהם הוא הפעיל ואילו יצחק נעקד. בהגיעו לפרקו אביו דואג לו לשידוך, ועבד אביו מביא לו את אשתו.

הניסיון האחרון בו התנסה אברהם אבינו היה, לדעת רוב המפרשים, ניסיון העקדה. אולם רבנו יונה מפרש שהניסיון האחרון היה קבורת שרה. לדבריו, הניסיון היה בכך

ניתן היה להבין את המריבה שהתגלעה בין רועי אברם ורועי לוט בפרשתנו כסכסוך אזרחי על שטחי מרעה, כדברי הפסוק: "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו

  בדיון הנוקב שמנהל אברהם אבינו עם ה' בניסיונו להציל את סדום ועמורה הוא מעלה שתי טענות שונות. בראשונה הוא תוהה: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם