במסגרת סדרת החינוך שאנו עוברים תוך כדי קריאה בפרשות ספר בראשית, בבחינת מעשי אבות סימן לבנים ודרך ארץ קדמה לתורה, מעשי שמעון ולוי שערכו טבח
במידה רבה, "נישואי תערובת", הם כמו מזג האוויר: יש כאלה שמדברים על הבעיה, אבל רק מתי מעט, אם בכלל, עושים משהו ממשי לפתור אותה. מדי
רבי משה חיים לוצאטו, בהקדמתו לספר מסילת ישרים, לימד אותנו כלל חשוב – גם דברים מובנים מאליהם יש צורך לשוב ולהזכיר אותם חזור ושנן. סיבת
אחת התמונות המזעזעות ביותר בספר בראשית ובתורה כולה היא דו השיח שבפרשתנו, בין יעקב אבינו לרחל. "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב. ותקנא רחל באחותה.
"והחליף את משכורתי עשרת מונים" – יעקב אבינו ע"ה מתלונן, ובצדק, על הדרך הנבזית בה נהג עימו לבן. לבן נהג כמנהג המעסיקים הרעים, אשר כל
לפני שבעים שנה, הביא אחד מאנשי ירושלים את בנו, עלם צעיר, בן שבע עשרה, לפני הראי"ה קוק, ותלמודו בידו. ספר "נזר הקודש" על מילי דקדשים
אין זה פשוט לשאוף להיות איש אמת. איש אמת אינו רק זה שאינו משקר במובן המקובל של המלה. איש אמת הוא זה שאינו חי בזיוף
תפקידם של רבנים הוא לפסוק בשאלות העקרוניות התורניות העומדות על הפרק. תוכנית ההתנתקות אינה תוכנית פוליטית בלבד, כי אם מבוססת על מסירת שטחי ארץ ישראל
ציוויו של הקב"ה לאברהם, "לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך", נתפש במסורת חז"ל כאחד הניסיונות הקשים שבהם נתנסה. השילוש שבראש הפרשה, מבטא את קושי הניתוק
הציונות הדתי מבקשת להציג בפני האומה הישראלית את הדרך להעמדת עולם מלא ושלם. העולם המלא והשלם מורכב משני יסודות עיקריים. מצד אחד עומדת נשמתו של
