
אבל אשמים אנחנו
בהדליקנו את נרות החנוכה נודה לה' על ששפר גורלנו ואנו מדליקים נרות במדינה יהודית ריבונית "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ

בהדליקנו את נרות החנוכה נודה לה' על ששפר גורלנו ואנו מדליקים נרות במדינה יהודית ריבונית "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ

השילוב של קיום החלומות עם הרצון להביא את האחים לתשובה שלימה, הם הכריעו את הכף להתנהגותו של יוסף הרמב"ן, בפירושו לתורה [בראשית מב ט] שואל: "יש

התדיר והשגרתי הוא הבסיס האיתן לעולמנו הרוחני בדרך כלל אדם מקדיש מחשבה רבה, כוחות גדולים, ומתעורר להתפעלות והתרגשות מדברים לא שגרתיים. מנגד, מעשים שגרתיים לא

כאשר הפרשנות מכילה מטען תרבותי, ברור מדוע פרעה ומשרתיו מקבלים את פרשנות יוסף "וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל
התפתחותה המואצת של הרשתות החברתיות, והיכולת המוענקת לכל אדם לפרש ולהוסיף את דעתו על כל ידיעה חדשותית, מביאה בהכרח לכך שעוד לפני שרשויות החקירה מסיימות

לאחר שהגיעו למחנות הפליטים, שלושה מאחיו וארבעה דודיו ובני דודיו יצאו מהבית ולא חזרו. הם שמעו שצבא סודאן עצר אותם, ומאז איש לא ראה אותם

רבים מהישראלים מדליקים נרות חנוכה, משחקים בסביבון ו'מקדשים' את החג באכילת סופגניות או לאטקעס ועושים זאת בהידור רב, בשיעור 'חזון איש' ויותר חג החנוכה

'מאיגרא רמה לבירא עמיקתא'. יוסף, הבן הבכור של רחל, הילד המוצלח והאהוב על יעקב, בעל החלומות, מוצא את עצמו בתוך זמן קצר מושלך פעמיים לבור.

תהיות קשות עולות במוחנו כשאנו קוראים על היריבות והשנאה שמתוארות בפרשתנו: מדוע יעקב הפלה בן בין הבנים, ומדוע הוא לא נזף ביוסף כשהלה הביא את

בבית יעקב מודעות מלאה לדרמות שהתחוללו בבית אברהם ובבית יצחק האם ייתכן כי קיים צד חיובי באיחוד הנובע משנאת האחר? נבחן את הפרשה הדרמטית של