הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)פרשתנו פותחת במסירות הנפש של אברהם להביא לקבורה את שרה. מצות קבורה היא מצווה שכולה חסד, והיא משקפת את ההליכה של האדם אחר מידותיו של הקב"ה. וכפי שאומרת הגמרא בסוטה יד ע"א: "מה הקדוש ברוך הוא קבר מתים, דכתיב: 'ויקבר אותו בגיא', אף אתה קבור מתים". בימים אלו עוסקים רבים בזיהוי חללים ובהבאתם לקבורה וזו הזדמנות להודות לעוסקים במלאכה על העבודה החשובה הקשה והמסורה שהם עושים.
המציאות הקשה שנקלענו אליה מזכירה לנו את הסיבה, שמחמתה תוקנה הברכה הרביעית של ברכת המזון. בעוד ששלוש הברכות הראשונות של ברכת המזון מהוות חטיבה אחת והן מהתורה, הרי שהברכה הרביעית – "הטוב והמטיב" – היא מדברי חכמים. חז"ל תקנו ברכה זו כהודאה על קבורתם של הרוגי ביתר זמן רב לאחר נפילתם בקרב מול הרומאים. אירוע זה היה קשה ומזעזע וכך מובא בתלמוד הירושלמי תענית (ד,ה):
"כרם גדול היה לאדריינוס הרשע, שמונה עשר מיל על שמונה עשר כמין טיבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר, מלא קומה ופישוט ידים ולא גזר עליהם, שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו. אמר רב חונה, משניתנו הרוגי ביתר לקבורה, נקבעה הטוב והמטיב. 'הטוב' שלא נסרחו 'והמטיב' שניתנו לקבורה".
היוצא, שהברכה הרביעית של ברכת המזון היא הודאה על כך שהרוגי ביתר הובאו לקבורה, לאחר שחלף זמן רב בו היו מוטלים בשטח. אירוע זה היה גם אחת מהסיבות לחגיגת ט"ו באב. ולכאורה קשה הדבר, כיצד ניתן לשמוח על קבורתם של הרוגי ביתר שנהרגו בזמן חורבן ביתר, שסימל יותר מכל את הקץ לתקווה של מלכות בר כוכבא בשיאו של החורבן?
הרב קוק זצ"ל התייחס לנקודה זו (עין אי"ה ברכות ז,לא):
"על כן תקנו ביבנה 'הטוב והמטיב' כנגד הרוגי ביתר שהוא סימן לדורות; כי ע"י נפילת ביתר נגדעה קרן ישראל לשעתה. והנה נשמרה צורת ההרוגים, עד שלא די שלא הרקיבו לאבד צורתם, אלא שגם לא הסריחו, להיות לאות שגם אם הננו חשובים כנטולי כוח החיים מחרב האויב שהרע בקודש, שמור בנו כוח חיים נפלא לשמור צורתינו העצמית ".
לדבריו, אותו אירוע קשה, שגופותיהם של הרוגי ביתר נשארו שלמות, למרות שהיו מוטלות זמן רב ללא קבורה – מסמל את כוחות החיים של העם היהודי גם בתקופת גלות ממושכת ובשיאו של חורבן. הצביון הרוחני של האומה נשמר גם בשעות הקשות ביותר. דברים דומים ובניסוח אחר אומר ערוך השולחן או"ח (קפט, ב):
"בשעה שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שניתנו לקבורה כלומר להורות לנו שאפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא עלינו עושה עמנו נסים ונפלאות, שאין לך נסים גדולים מאלו הרוגי ביתר, שהיו מונחים רבות בשנים על פני הארץ, ולא הסריחו ואח"כ ניתנו לקבורה. וזהו סימן שהקב"ה לא יעזוב אותנו לעולם, אף בעת שאנו חוטאים לפניו".
גם כאשר נראה שהקב"ה כעס עלינו בשמיני עצרת השנה, עדיין היו הרבה נסים, שאנו שומעים עליהם מדי יום.
כולנו תפילה שחיילנו יחזרו בשלום, ושנחזיר את החטופים והשבויים בשלום לארץ ישראל . כך גם נקווה שאלו שנרצחו באותה מסיבה ואלה שנפלו בקרב וטרם הובאו לקבר ישראל, שנזכה להביאם במהרה לקבר ישראל בכבוד המגיע להם.
מיוחדת היא ברכת המזון; בו בזמן שאדם מודה להקב"ה על השפע שקיבל ורחוק הוא כל כך ממציאות של חורבן, הוא זוכר גם את רגעיה הקשים של האומה, ומודה על קבורתם של הרוגי ביתר, שמסמלים יותר מכל את כוחות החיים הנצחיים של עם ישראל.
(חיי שרה תשפ"ד)
