הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')פרשת 'חיי שרה' נקראת תמיד בשבת שמברכים בה את ראש חודש כסלו, והדבר מזמין אותנו למצוא קשר בין דמותה של שרה ובין נושא החודש. חודש כסלו עומד תחת רישומו של חג החנוכה, ויש דמיון מובהק בין נס פך השמן שהתרחש בימי חנוכה לבין הנס שהתרחש, לדברי המדרש, באוהלה של שרה. בסוף הפרשה נאמר: וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וחז"ל אמרו על פסוק זה: "כל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת… ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו" (רש"י עפ"י ב"ר ס, טז). שרה הדליקה את הנר ביום שישי לקראת שבת, והוא דלק בדרך נס שבעה ימים.
נס פך השמן שאירע לחשמונאים הוא חזרה על הנס שהתרחש לשרה. נס זה מסמל הן באוהל שרה והן במקדש המכבים את היכולת ליצור המשכיות גם בנסיבות בלתי אפשריות וכנגד כל הסיכויים. הנר הקטן שפורץ את גדרי הטבע ושורד מעבר למשוער, משקף את הקיום היהודי של מיעוט קטן מול איומים רבים. שרה הצליחה בכך עם בן זוגה אברהם בעולם של עובדי אלילים, והמכבים עשו זאת מול היוונים והמתייוונים.
המכבים יכלו ללמוד משרה את השילוב של אמונה וקדושה עם גישה תקיפה כנגד איומים חיצוניים. כאשר שרה ראתה ששפחתה הגר מקילה ראש ומזלזלת בה, היא הגיבה בנוקשות ואף הביעה בתקיפות את כעסה על אברהם: חמסי עליך. כאשר ראתה את ישמעאל מצחק היא לא עברה לסדר היום, אלא דרשה במפגיע את גירושו עם אמו. המכבים המשיכו את דרך האמונה של שרה כשהתקוממו מול עולם שהולך ומתייוון, ועם זאת לא שקטו על השמרים, אלא לקחו לידיים את העניינים והגיבו בתקיפות לאיומים חיצוניים.
על הפסוק הפותח את הפרשה: ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה דרשו חכמים: "בת קוף כבת כף" (ב"ר נח, א). דרשה זו עוררה אותי לחשוב על גיבורי חודש כסלו, המכבים, שגם אצלם יש דימוי של קו"ף וכ"ף. כידוע, יש אי בהירות לגבי איות השם "מכבי" ומקורו של השם. רבים סבורים שכינוי זה צריך להיכתב בקו"ף, וניתנו לכך כמה הסברים: לפי הסבר אחד הוא נגזר מהמילה "מקבת", שפירושה פטיש, כפי שנאמר: ומקבות והגרזן (מל"א ו, ז), והוא בא לציין את כוחם וגבורתם של יהודה המקבי ולוחמיו, שהיכו בעוז על קודקוד אויביהם. אחרים מסבירים שמקור השם בטעות של התרגום הרומי: במקום יהודה "המצביא" העתיקו "המקבי", בחילוף צ' בק', שכן ברומית אותיות אלה מתחלפות (כגון ציצרו-קיקרו).
לעומת זאת, כבר לפני כאלף שנה הופיע השם "מכבי" בכ"ף בתרגום לספר מכבים, ומאוחר יותר החל להופיע ההסבר המקובל שכינוי זה הוא ראשי תיבות של הפסוק מי כמוך באלים ה' (שמות, ט"ו, יא). פסוק זה הופיע, לפי המסופר, על דגליהם או על סמליהם של נושאי המרד ביוונים.
שני הפירושים לשם מקבי/מכבי מבטאים למעשה שתי תפיסות בדבר סוד כוחם ועוצמתם של החשמונאים: אם מקור השם מקבי הוא במילה מקבת או בתואר מצביא, מקור כוחם בעוצמה הפיזית ובגבורת הלחימה; ואם מקור השם הוא בפסוק מי כמוך באלים ה', הרי שהכינוי מכבי נועד להדגיש שמקור כוחם בה', העושה להם חיל.
נכון לומר במקרה זה "בת קוף כבת כף", "ואלו ואלו דברי א-להים חיים". המקבים היו לוחמים עזי נפש ומתוחכמים, נחושים ומלוטשים, ובמטרה דבקים. יחד עם זאת, הם היו גם בעלי אמונה וביטחון באלוקי ישראל ובה' דבקים. הם לחמו לחירות לאומית, ובד בבד חלמו על כס-לו, וכשחולמים ולוחמים מתוך השילוב של אמונה וגבורה זוכים לכוחות ולהישגים שהופכים לסמל לדורות הבאים.
גם בזמננו כוחם של חיילינו נובע מהשילוב המנצח של עוצמה צבאית יחד עם נאמנות לערכים נעלים של הקרבה למען העם והארץ, ומסירות למסורת ולמוסר של היהדות. במלחמה הם מקיימים מלחמת מצווה גדולה, ולמעשה גם ביום-יום חיילינו כולם מקיימים מצוות, מי יותר ומי פחות, אלה מצוות מסוימות ואלה אחרות. השילוב של רוח וכוח מאחד את כולם, בהמשכת דרכם של המכבים, והנר שהדליקה שרה מוסיף לדלוק עד היום.
(חיי שרה תשפ"ד)
