נשאל אחד הרבנים האם יש בעיה בכך שהכלה תשבור את הכוס תחת החופה. תשובתו נשענה על שני נימוקים: ראשית, אין משנים מנהגים שהתקבלו מדורי דורות;
אין על הציבור שלנו. הסרוג. הדתי לאומי. בלי ציניות. באמת. לגמרי. ראשונים לכל דבר ערכי. מזקנים לחזית. נושמים אידיאלים. מתנדבים. אין על הציבור שלנו. ודווקא
אירוע הטרור הקטלני באוסטרליה טלטל את העולם היהודי, ולא רק אותו. הוא זעזע כל אדם שעדיין נותרה בו יושרה מוסרית בסיסית, בכל מדינה ובכל חברה.
גלעד רנד, ממובילי פורום המילואימניקים הדתי לאומי תגובה לטורו של הרב אליעזר חיים שנוולד, "על חוק הגיוס", מגיליון שעבר – גיליון 1250, פרשת מקץ
עשרה בטבת בפתח ומעגל השנה מזמין אותנו שוב לציין את חורבן הבית והארץ באמצעות תענית. במשך שנים כתבתי כאן ובבמות אחרות על הרלוונטיות של צומות
בפתיחת פרשת "ויגש" שולטות הטיות שונות של אמירה: "ויאמר", "לאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ונאמר", "ותאמר", "ויאמר", "ונאמר", "ויאמר", "ואֹמר". לאלה נוכל לצרף כמובן את מילות הדיבור
ניצה פרקש ממובילות פורום "שותפות לשירות" הציונות הדתית כמרקחה. כולם מדברים על חוק הגיוס. מדי שבת מתפרסמים מאמרים בכל עלוני ועיתוני המגזר, אינספור ראיונות בתקשורת,
אין צורך להיות תלמיד חכם כדי להבין שתעניות החורבן (צום הרביעי, צום החמישי, צום השביעי וצום העשירי – כלומר י"ז בתמוז, תשעה באב, צום גדליה
ברגע המרגש שבו מתוודע יוסף אל אחיו, הוא אומר להם בין השאר: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי
רגע לפני שהאחים יוצאים לדרך, המומים מגילוי הלב של יוסף, מצייד אותם יוסף ב'טיפ' מיוחד לדרך: "וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ"
