נהוראי מאיר (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)כאשר מגיע עבד אברהם לארם נהריים הוא מגדיר סימן לבחירת הנערה שתתאים ליצחק, כנאמר: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק …". העבד אינו מסתפק רק שתשקהו במים אלא שתציע שתיה גם לגמלים. וכך כותב ה"בני יששכר" על משמעות החסד: "ביאר החילוק בין חסד לרחמים, כי רחמים הוא כשמרחם אחד על חבירו ונותן לו מבוקשו המצטרך לו, וחסד הוא כאשר נותן לו יותר ממבוקשו, דבר שלא עלה על דעת המבקש".
אליעזר שואף לנערה בעלת חסד ולא רק כזו שמרחמת על הבריות. הוא מצפה שמיד לאחר בקשתו תענה הנערה ותאמר בנשימה אחת: "שתה וגם גמליך אשקה". ההסכמה להשקיית הגמלים דורשת טרחה גדולה באופן משמעותי מבקשתו של העבד לעצמו. זאת ועוד, השקיית הגמלים מצביעה על רגישות לבעלי חיים ולא רק לבני אדם.
אולם, כאשר התורה מתארת את המעשה בפועל נראה לכאורה, שרבקה אינה עומדת במבחן, שכן כך היא עונה לו: "וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ, וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ, וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב … ". רבקה מפצלת את דבריה ומעשיה. תחילה הציעה לעבד לשתות, ורק לאחר שסיימה להשקותו היא ביקשה להשקות גם את הגמלים.
"אור החיים" סבור שתגובתה של רבקה היתה הטובה יותר משום שכוללת חסד המלווה ברגישות. רבקה חששה שאם תציע בנשימה אחת שתיה לעבד ולגמליו עלול אליעזר לשתות את המים במהירות, שכן לא ירצה לעכב אותה שהרי עוד עבודה רבה נכונה לה בהשקיית הגמלים. רבקה העדיפה לתת לאליעזר לשתות בנחת ורק לאחר מכן להפתיע אותו ולהציע להשקות את גמליו.
אליעזר הסתפק במבחן החסד אולם נחשפה בפניו נערה עם לב רחב, שמוכנה בשמחה לתת יותר מאשר התבקשה. ויותר מכל- היא מגלה גם רגישות כלפיו. זו האישה שראויה ליצחק, שמצוי במשבר בשל מות אמו וניסיון העקידה. יצחק זקוק לאשה שתוכל לחדור אל לבו ולהבין את מצוקתו, שתהיה בעלת חסד, אבל קודם לכן רגישה ומכילה.
בשתיקתה ובמעשיה המדודים, רבקה מלמדת אותנו שחסד אמיתי אינו מתמצה רק בעצם הנתינה הרחבה, אלא ביכולת לראות את האדם האחר, לשמור על כבודו ולהעניק לו מרחב שקט ובטוח. זוהי עדינות נפש שבונה עולמות. קל וחומר בתקופה המורכבת והכואבת שבה אנו שרויים, בה אנו פוגשים כל כך הרבה אנשים שמצויים במשבר וחייהם קשים מנשוא. אין די רק בפעולות חסד, חשוב גם לפתוח את הלב, להיות רגישים לנפשו של האדם שנמצא בסביבתנו, לראות את מכאוביו הנסתרים ולהעניק לו מבט מאיר, מחבק ומאפשר.
