רט אבי (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])לזכרו של האלוף הרב שלמה גורן זצ"ל, הרב הראשי הראשון לצה"ל, הראשון שהגיע ונכנס למערת המכפלה במלחמת ששת הימים. יום פטירתו בכ"ד בחשוון תשנ"ה.
גדולתם ועוצמתם של גדולים אמיתיים היא שגדולתם ועשייתם נשארת ומותירה חותם לדורות רבים הרבה מעבר לתקופת חייהם. אחד מהגדולים הללו הוא הרב הראשי הראשון לצה"ל, והרב הראשי לישראל- הרב שלמה גורן זצ"ל.
בשנתיים הראשונות למלחמה בהם שירתתי במילואים במחנה שורה, ראיתי כיצד הרב גורן עדיין נוכח ומשמעותי גם למעלה משלושים שנה אחר הסתלקותו. פסיקותיו ההלכתיות בנושאי שבת, כשרות, פיקוח נפש, זיהוי חללים, עגונות, ענייני קבורה ועוד, הלכות שפסק עוד במלחמת השחרור ובשנים הראשונות למדינה, עדיין רלוונטיות ומשמשות אבן יסוד לפסיקה העכשווית של הרבנות הצבאית.
השבת, פרשת חיי שרה, היא גם השבת בה אנו פוגשים לראשונה את מי שעתידה להיות אחת הערים היהודיות החשובות ביותר בהיסטוריה היהודית- חברון. לשם מגיע אברהם אבינו ברצותו לקנות לשרה אשתו אחוזת קבר: "וַתָּמׇת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ".
מאז הפכה חברון להיות מקום קבורתם של האבות והאימהות, ועיר מרכזית וחשובה בה הוקמה מלכות ישראל.
לצערנו, במשך מאות ואלפי שנים של שלטונות זרים, נבצר היה מהיהודים להגיע למערת המכפלה, וגם כשניתן היה להגיע באופן כזה או אחר, זה היה רק עד מקום מסוים מחוץ למערה, המדרגה השביעית וכו'.
כל זה היה נכון עד למלחמת ששת הימים, עד שזכה הרב גורן, לאחר כל כך הרבה שנות ניתוק, לחזור ולחבור לחברון ולהגיע למערת המכפלה.
זכיתי לערוך את האוטוביוגרפיה של הרב גורן, שפורסמה בספרי 'בעוז ותעצומות', בהוצאת ידיעות ספרים. בזכרונותיו על הימים ההם ומערת המכפלה, מספר הרב גורן את זווית הראייה שלו על אשר התחולל בחברון במלחמת ששת הימים, וראויים הדברים להיקרא שוב ושוב: "..התקדמנו לעבר חברון וכשנכנסנו לתוך העיר ראינו שכל הבתים בכביש הראשי לחברון מלאים עם סדינים לבנים על כל המרפסות..המטרה שלי המוצהרת הייתה להגיע ראשון למערת המכפלה … ראיתי שבאחד החלונות ניצב נער ערבי כבן 16-17. קראתי לו שיבוא אלי ושאלתי אותו – 'איפה הקבר של אברהם אבינו?' הנער הראה לנו את המקום, ואנו התחלנו לעלות עד השערים שהיו משני צדי המערה, שני גרמי מדרגות. המשכתי לעלות עד השער הצפוני , וראיתי שהשערים סגורים ונעולים. צעקתי בערבית 'איפתח אל באב'- תפתחו את השערים! ושמעתי קולות מבפנים האומרים "מפיש מפתוח' – אין לנו מפתח. חשבתי לעצמי- אם אין להם מפתח- אז איך הם נמצאים בפנים? התחלתי לירות מאות כדורים לתוך השערים אך הם לא זזו. ידעתי שיש שם אנשים והשערים היו סגורים מבפנים עם בריחים. היו להם 36 מפתחות שהחזיקו בידיהם. עד היום ישנם החורים שלי בשערים והערבים קוראים להם 'החורים של הרב גורן'.
במשך כשלוש שעות ניסינו לפרוץ ולפתוח את השערים ולא יכולנו להפילם, שמעתי קול של טנק המתקרב למערה. היה זה הטנק הראשון שנכנס לחברון. מצאתי על הטנק דגל מאולתר שהחיילים ציירו על סדין בדיו כחול את סמל מגן דוד.
על השער הראשי לפני מערת המכפלה היה תורן קטן. התקרבנו עם הטנק עד הקיר ליד השער, משם עליתי על הצריח וכך תליתי את הדגל על מערת המכפלה.
רצינו לפרוץ את השער שסגר על המערה. למרות מאות הכדורים שיריתי לא הצלחתי לפרוץ את השער של מערת המכפלה. כשהגיע הטנק ראיתי שיש בטנק לום. יחד עם הנהג שמנו את הלום בתוך השערים עד שהצירים יצאו מן השערים, כך שהשערים נפלו על הרצפה והמערה נפתחה לפנינו. ראינו שם שני ערבים רועדים מפחד כמו לולב, ואחד מהם מחזיק עשרות מפתחות של המערה למרות שצעקו לי מבפנים "מפיש מפתוח" – שאין להם מפתח. הנהג ניגש אליו ולקח ממנו את המפתחות, נכנסנו למערה ותקעתי בשופר.
לקחתי את ספר התורה וקראתי את פרשת "חיי שרה" שם מסופר כיצד אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מבני חת. השעה הייתה מוקדם בוקר, ואנו התפללנו זכינו להתפלל שם. זו הייתה הפעם ראשונה אחרי אלפי שנים שיהודי נמצא בתוך המערה. כשהיינו בתוך המערה בא השליח המזכיר של ראש העיר ואמר שראש העיר רוצה לבוא למערה כדי להיכנע ולמסור את חברון לרשותי. אמרתי לו שאי אפשר לקבל כניעה מאת מישהו בתוך מקום קדוש כזה, שיחכה בעירייה ואני אבוא לשם. אמרתי לו שמספיק שסגן אלוף יקבל את הכניעה, ולא אלוף כמוני.
אחרי שהתפללנו ותקעתי בשופר השעה כבר הייתה 11 בערך. החלטנו לנסוע לבניין העירייה לראש העירייה עלי ג'אברי. כשהגענו לשם כבר ישבו ראש העיר והקאדי של מערת המכפלה, וכן מזכירים של העירייה ומתורגמנים שלנו ושל הצבא, עם מפקד הגדוד צביקה עופר והכינו כתב כניעה בערבית. אמרתי שכל זמן שאינני מבין מה כתוב שם לא נחתום, מזכיר העירייה תרגם לי באנגלית את כתב הכניעה ולא היה כתוב שם שזאת כניעה ללא תנאי. קרעתי את הכתוב ואמרתי למזכיר – אתה תכתוב מה שאני אגיד לך מלה במלה.
"אני ראש העיר עלי ג'אברי בשמי ובשם חברי העירייה ובשם כל תושבי חברון, אני נכנע ללא כל תנאי למפקד של צבא הגנה לישראל הממונה על העיר ומתחייב למלא את כל הפקודות שאקבל מגורמים מוסמכים של צה"ל בלי לערער ובלי להסס ולמלא את כל הפקודות שלהם".
אחרי שקרא זאת בערבית ביקשתי מראש העיר והקאדי שיחתמו על טיוטה זאת ויעשו עוד טיוטה.את הראשונה אני לקחתי וגם חתמתי עליה. עלי ג'אברי ביקש ממני מתנה למזכרת ונתתי לו את התפילה לפני יציאה לקרב שהכנתי באלפי עותקים, חתמתי לו על הצד השני וכתבתי "כן יאבדו כל אויביך ה'".
