בזמן שמפקד אוגדת איו"ש מסייר בחוות החקלאיות, מקשיב לאנשיהן ומבקש לחזק את שיתוף הפעולה איתם, עשרות פורעים מתעמתים עם כוחות הביטחון בפינוי מאחז בלתי חוקי. שני אירועים בתוך ימים אחדים ממחישים את המהלך אליו מכוונים בצה"ל כבר תקופה: בידוד המאחזים והפורעים מתוך ההתיישבות
שני אירועים שהתרחשו בתוך ימים אחדים ביהודה ושומרון מספרים סיפור רחב בהרבה מכפי שנראה במבט ראשון. מצד אחד, ביקור נוסף אחד מני רבים בתקופה האחרונה של מפקד אוגדת יהודה ושומרון, תא"ל קובי הלר, בחוות החקלאיות שבמרחב קו התפר ובשומרון.
הלר ישב עם אנשי החוות, שמע מהם על האתגרים והפערים בשטח וניסה לקדם את שיתוף הפעולה בינם לבין הצבא. מהצד השני, פינוי המאחז הבלתי חוקי "עורה ישראל", שכבר פונה למעלה מעשרה פעמים ונחשב ל"בסיס" ממנו יוצאים הפורעים לביצוע פשיעה לאומנית, שהפך לעימות אלים וחריג שבמהלכו תקפו עשרות צעירים יהודים גם חיילים ולוחמי מג"ב.
על פי הודעת צה"ל, במהלך הפינוי הציתו פורעים צמיגים והציבו חסמים בכבישים מרכזיים, בניסיון למנוע מכוחות הביטחון להגיע למקום ולבצע את האכיפה. החסימות פגעו בשגרת החיים של תושבי האזור, גרמו לעומסי תנועה ושיבשו את התנועה בצירים מרכזיים. כוחות הביטחון פינו את החסמים והשלימו את הפעילות, אולם במהלך האירוע נרשמו גם עימותים אלימים עם הכוחות, פיזיים ומילוליים, למרות ניסיונותיהם להימנע מהסלמה. בסיום הפעילות נעצרו 18 חשודים בחשד לתקיפת כוחות הביטחון ולהפרעה לפעילותם.
נוסף על כך נתפסו כמה כלי רכב, ובאחד מהם אותרו חומרי בעירה, כלי תקיפה ותרסיס גז פלפל. העצורים הועברו לחקירה במחוז ש"י. מספר המעצרים החריג באירוע אחד ממחיש את חומרת ההתפרעות ואת היקף התופעה שאיתה נדרשים כוחות הביטחון להתמודד.
כמה ימים קודם התקיים סיור של מפקד האוגדה בחוות החקלאיות. אנשי החוות תיארו את המפגש כחלק משיתוף פעולה מתמשך עם צה"ל, והדגישו את חשיבות הנוכחות החקלאית לאורך קו התפר. לדבריהם, מדובר במרחב בעל חשיבות ביטחונית ואסטרטגית, המהווה חלק ממעטפת ההגנה על יישובי השפלה ומישור החוף. בשנים האחרונות הוקמה באזור, בשיתוף פעולה עם הצבא, שרשרת חוות שמקיימות נוכחות יומיומית בשטח, שומרות על המרחבים הפתוחים ומסייעות בהתמודדות עם פשיעה, מעבר שוהים בלתי חוקיים ואיומים ביטחוניים נוספים.
הפער בין שני האירועים אינו מקרי. הוא חלק ממהלך שמבקשים לקדם בצה"ל ובגופי הביטחון. להבחין באופן ברור יותר בין החוות החקלאיות, שחלקן הפכו לשותפות במאמץ לשמירה על המרחב, לבין קבוצות קיצוניות במאחזים בלתי חוקיים, שהאלימות שלהן מופנית לא פעם גם כלפי כוחות הביטחון עצמם. במשך שנים דובר במערכת הביטחון על הצורך לייצר את ההבחנה הזאת, אך בשטח היא לא תמיד קיבלה ביטוי ממשי. הנקודה המעניינת היא שהבידול הזה אליו מטיף צה"ל כל העת מתחיל לחדור פנימה לזרמים בהתיישבות. החיבוק של צה"ל את החוות נותן גב לזרמים אידיאולוגים וממלכתיים בתוך ההתיישבות לצאת נגד הפורעים ולבודד אותם. זה, כך מקווים בצה"ל יהיה סופו של המהלך.
היחסים בין אנשי החוות לצבא לא היו תמיד פשוטים. בחלק מהמקרים שרר חוסר אמון, והיו מחלוקות סביב אופן הפעולה וההתנהלות בשטח, הם תמיד ראו בגב שלהם את הפורעים במאחזים שהטיפו על שיתוף הפעולה עם מפקדי צה"ל באיו"ש. אלא שבתקופה האחרונה, בפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש מנסים לשנות את המציאות הזאת: לבנות אמון, להקשיב לצרכים ולמצוא פתרונות משותפים שיחזקו את הביטחון. מבחינת הצבא, שיתוף הפעולה עם מי שמקיימים נוכחות קבועה בשטח עשוי להיות נכס משמעותי.
אלא שלא די בבידול תודעתי או בהצהרות. כדי להתמודד עם הפשיעה הלאומנית ועם הפרעות שמבצעות קבוצות קיצוניות, יש צורך בכוחות אכיפה מתאימים, בסמכויות ברורות ובנוכחות קבועה באזורים המועדים לפורענות. בלי אלה, גם שיתוף הפעולה החשוב ביותר עם החוות לא יספיק.
ההתיישבות ביהודה ושומרון ניצבת בפני צומת דרכים. היא צריכה להחליט אם היא מאפשרת לקבוצות קיצוניות להכתיב את דמותה ולפגוע במעמדה, או שהיא יודעת להציב להן גבול ברור ולנקות מקרבה את מי שמסבים לה נזק. גם בצה"ל נראה שמתחילה לחלחל ההבנה שההתייחסות לכלל הגורמים בשטח כמקשה אחת אינה מועילה לביטחון.
אחרי שנים שבהן התקשה הממסד הביטחוני לייצר את ההבחנה הזאת, מתגבשת גישה אחרת. לשלב ידיים עם מי שאפשר וראוי לשתף איתם פעולה, ובמקביל להפעיל את מלוא הכלים נגד מי שחוצים את הקווים. אך השינוי בצה"ל הוא הפחות דרמטי. השינוי בתוך ההתיישבות והמבט הזועם כלפי הפורעים הוא התהליך הנכון והוא (אמנם רק ) מתחיל לקבל ביטוי בשטח.



