גדלתי בחברה ציונית דתית. למדתי בחינוך ממלכתי דתי – ביסודי ואחר בישיבה תיכונית, הלכתי לבני עקיבא, התפללתי בבית כנסת ציוני-דתי, הלכתי לישיבת הסדר ואף היום
הקדמה המטרה היא להציג מחדש את המאמר של ד"ר חזות גבריאל מ'חיי שרה' אשתקד תוך שימוש בסגנון כתיבה ייחודי לבינה מלאכותית. מדוע לבצע משימה כזו?
אי אפשר שלא לראות את הקשר בין שתי פרשיות שהמכנה המשותף שלהן הוא ריצה, מהירות וזריזות בכל מה שקשור לחסד, בדגש על חסד לאנשים זרים.
בכמה וכמה ניסיונות התנסתה שרה אמנו יחד עם אבינו אברהם, וחלקם היו מן הסתם קשים עבורה, אף יותר מאשר לבן זוגה. שרה עמדה יחד עם
לאחר פטירתה של שרה, יוצא יצחק להתבודד, להתנתק מהשגרה, למקום שיש בו מנוחת נפש – "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב …". חז"ל הבינו שלא
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה". רש"י: "לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו:
בריתות אסטרטגיות עם מדינות נוספות הן מרכיב חשוב במכלול של הביטחון הלאומי. הן נחוצות מאד בזירה הבינלאומית והדיפלומטית במיוחד בעידן הגלובליזם והצירים הבינלאומיים שהולכים ונוצרים,
רבקה אמנו הצדקת הנכיחה במעשיה המופתיים את החסד הגדול שעלינו ללמוד ממנה. בהיות האיש הזר שביקש שתטה את כדה ותשקה אותו מנוע כנראה מלהגיע אל
פרומפט ד"ר חזות גבריאל ביקש ממני לנתח את מאמרו, "תסביך הגבירה", מ'וירא' אשתקד, לזהות את התובנות, לכתוב מה השאלה שהתשובה עליה היא התובנה המסוימת, להציג
שני בתים וארבע דמויות מציבה בפנינו התורה, כדי להמחיש ולהנגיד שתי קצוות של ערכים, מידות וגישה לחיים. אברהם ושרה מצד אחד. לוט ואשתו מהצד השני.
