שיח נקי

חז"ל הבחינו בניסוח המדויק של התורה ביחס למעמד החיות והבהמות שנכנסו לתיבה. וכך אומר רבי יהושע בן לוי (פסחים ג ע"א): "אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר: 'מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה'".

לדבריו, התורה  הקפידה לכתוב – "הבהמה אשר איננה טהורה" ולא "הבהמה הטמאה", וזאת כדי להשריש בנו את הצורך בשיח בשפה נקייה. אמנם בפסוקים רבים בתורה מצויה המילה 'טמא', ובכל זאת ראו חז"ל ללמוד מהיעדרותה של מילה זו בפרשתנו את הצורך לאמץ שפה נקייה.

כך מסביר ר' מנחם המאירי, אחד מחשובי חכמי פרובנס: "ואעפ"י שבתורה כתיב טמא בכמה מקומות, אותם המקומות אין בהם לשון מגונה. שטמא הכתוב בתורה אם במאכלות פירושו: אסור… אבל זו האמורה בנח פירוש טומאה שבו על אותן שנעברה בהן עבירה'. לדעת המאירי, בעוד בכל הפסוקים משמעות המילה 'טמא' היא להגדיר מצב של איסור, הרי שבפרשתנו טמא פירושו עובר עבירה. בפרשת נח מתוארות עבירות רבות של חמס.  'וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס'. אלו הן עבירות החמורות ביותר (עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים) שגרמו לחורבנו של העולם.

תמוה הדבר שדווקא בפרשה החושפת בפנינו את ההשחתה הנוראית של העולם, עם עבירות הכי הרסניות, בוחר רבי יהושע להזכיר לנו לדבר בשפה נקייה. ושמא רבי יהושע מבקש לומר, שעבירות קשות הן תוצאה של אלימות מילולית ושפה לא נקייה. מי שהוא עדין בדיבורו ואציל בהופעתו, יהיה גם צנוע בדרכיו. ולהיפך, מי שהוא גס בדיבורו מאבד גם את עדינות נפשו ואצילותה, ובמהרה הופך הוא להיות גס רוח ובהמשך עלול להיכשל בעבירות חמורות.

כך גם בתקשורת בין אישית. סגנון דיבור לא ראוי מעיד לא פעם על אישיותו של המדבר. גם אם אין אנו מכירים את האיש, נוכל להעריכו על פי סגנון דיבורו.

בהמשך הסוגיה, מובא סיפור על שני תלמידים שישבו לפני רב ושיתפו אותו בסוגיה שהייתה קשה להם ללימוד. כל אחד מהם תיאר את הקושי בסגנון אחר. התלמיד הראשון סיפר שהסוגיה גרמה לו להיות עייף כחזיר. השימוש במילה 'חזיר' חריג לא רק בשל העובדה שהיא חיה טמאה, אלא כי החזיר הוא סמל לשיקוץ ולתועבה. לעומתו, התלמיד השני השתמש בלשון נקייה ואמר שהסוגיה גרמה לו להיות עייף כגדי – בעל חיים כשר, עדין וטהור. הגמרא מספרת שהתלמיד שהשתמש בלשון שאינה נקייה קיבל נידוי והרחקה מבית המדרש. זאת ועוד, דיבור בסגנון ראוי מאפשר סיכוי טוב יותר לקבלת הדברים על ידי האחרים – "דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט, יז).

חובה מיוחדת מוטלת עלינו ההורים להשריש שפה נקייה גם בקרב ילדינו. הילדים קולטים את השפה שמדוברת בבית. תוכחה הנאמרת בלשון נקייה ובשפה אצילה נטמעת היטב באוזניו של הילד. ולהיפך, כאשר השיח בין ההורים או עם הילדים נעשה בשפה שאינה נקייה, עלול הדבר להזיק לתקשורת בבית. וכבר אמרו חז"ל (סוכה נו ע"ב) : 'שותא דינוקא בשוקא, או דאבוה או דאימיה' [דברי הילד ברשות הרבים – או של אביו או של אמו]. שפה אינה רק סגנון, אלא דרך חיים.

ברוך השם, זכינו לרגעי חסד והחטופים החיים שבו לביתם, ומייחלים אנו גם להביא את כל החללים לקבר ישראל. כעת, אנו נמצאים ברגיעה יחסית המאפשרת לנו להיכנס לשגרת חיים נורמלית. זה הזמן לעבוד על נקיות השפה, על הצורך לברור מילים נכונות. שיח נקי ייצור תנאים טובים יותר לריפוי מכאוביה של החברה הישראלית.