המעיין במסכת הגדולה של חג החנוכה בדברי חז"ל ובספרות היהודית לדורותיה, ילמד שבשונה מהמקובל בימינו, לא החנוכייה והסביבון תופסים בו את המקום העיקרי אלא דווקא
איננו מוצאים תיאורים ארוכים בתורה אודות מאורעותיו של יוסף הצדיק בכלא, שנים עשר שנים בהם 'עִנּוּ בַכֶּבֶל רגליו רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשֽׁוֹ' [תהלים קה יח]
מעניינת ההשוואה בין שני מקרים בהם מחפשים מנהיג חדש שייכנס לתפקידו כמנהיג, ומעניין לראות שבשתי הפעמים הללו נעשה שימוש במילים דומות. הפעם הראשונה היא בפרשה
שני תהליכים מרתקים, מכוננים והפוכים לחלוטין זה מזה מתרחשים בעת האחרונה בעולם. מצד אחד – הפך העולם להיות כפר גלובאלי אחד גדול, שלמתבונן מבחוץ או
מגדל בבל היה מאז ומתמיד מקור לפרשנויות רבות ומגוונות, בפרט בשל תגובת הקב"ה החושש לכאורה מהשלכותיו של המגדל ההולך ונבנה. בולט פירושו של המלבי"ם הנוגע
בדור ה"גאונים", יש גם אינפלציה של "צדיקים". על כתר מלך הצדיקות העולמי עשויים להתחרות בימינו מועמדים אין ספור. לא ל"ו צדיקים, אלא ככוכבי השמים לרוב.
בתיאור הגניאולוגי של צאצאי נח בולטים שני פסוקים 'מוזרים' למדי. על חם נאמר: "וַיִּֽהְיוּ בְנֵי ־ נחַ הַיֹּֽצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם וְחָם וָיָפֶת וְחָם הוּא
לנח לא הייתה חיבה לעורבים, ולכן כששלח בעל כנף למשימת התאבדות של בדיקת המצב מחוץ לתיבה הוא בחר דווקא בעורב. כאשר רצה העורב לשוב אל
רבים המדרשים שעסקו בנח ובדמותו, עיסוק מובן שכן מדובר במי שזכה להיות אבי האומות. נח הוא גם האדם הראשון שקיבל מצוות ובני בניו מחויבים עד
חז"ל אומרים: "מעשה דור המבול נתפרש אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש" (בראשית רבה פרשת נח פרשה לח). במהלך כל הדורות הביעו פרשנים תיאוריות שונות
