מאבק

פרשת היאבקותו של יעקב באישון לילה עם איש זר היא סתומה וחסרת פשר. יעקב שב לארצו ולמשפחתו לאחר עשרים שנות גלות, עשיר ברכוש, מוקף במשפחה אוהבת ותומכת וחדור שליחות אלוקית של שיבה לארץ האבות. הפרשה הזו היא סיוט הלילה של יעקב הפוגש את האיש על סף מימוש החלום והשלמת המשימה. גם ברובד הפשט שלו, הסיפור כמעט דמיוני.
אכן, כל המפרשים הטעינו את המעמד הזה במשמעות מיסטית וסימבולית. לשיטה אחת המלאך נשלח על ידי הקב"ה כשרו של עשיו, כמסר אלוקי וכהבטחה שעשיו לא יוכל ליעקב. לשיטה אחרת המעשה מסמל את ההיאבקות המתמדת של עשיו ביעקב, לא רק עשיו ויעקב הפרטיים, אלא צאצאיהם לדורי דורות. לפיכך, הפגיעה ביעקב היא סמל לדורות השמד, שבהם ייפגעו גם צדיקים וצדקניות, כאשר בסופו של הסיפור מובטח כי יאיר השחר, תגיע הגאולה ויתברר כאור שבעת הימים, נצחונו של יעקב ובחירתו.
את סיפור המאבק הזה ניתן להסביר באופן שונה על רקע הסיפור כולו, הנפתח בתיאור פחדו של יעקב. "ויירא יעקב מאד ויצר לו". הפרשה מתארת שיעקב נתון במצוקה. הוא נמצא בין המצרים, לחוץ וחרד, חושש למשפחתו, לחייו, לרכושו, למעמדו ולגורלו. והנה, בלילה הוא שרוי לבדו אך מתברר שאיש עמו: אורח לא קרוי. את דמותו של האורח ניתן לראות כשיקוף אנושי-סמלי לחששותיו ולחרדותיו של יעקב. המאבק באיש הוא מאבק פנימי המתנהל בין יעקב לבין עצמו.
המדרשים מתארים את הדמות שנאבקה ביעקב בלבושים ובאופנים שונים. באמצעות הלבשת דמות ה"איש" בצורה ואופי ניתן להבין את תמונת המאבק והקונפליקט שהיא מציגה. איסוף הקריאות מן המדרשים השונים מאפשר חשיפה לספקטרום מגוון ורחב של טרדות שבאות לידי ביטוי באיש העומד מול יעקב.
אחד המדרשים מתאר בשם ר' הונא: "בדמות רועה נידמה לו, לזה צאן ולזה צאן לזה גמלים ולזה גמלים, אמר לו העבר שלך ואני מעביר שלי…". על פי הצעתו של רב הונא אותו מלאך כמוהו כיעקב. שניהם רועי צאן. התיאור הזה של המדרש מבאר שהחששות של יעקב מרוכזים במחשבה שהוא עצמו איש פשוט, בעל מקצוע. מה בינו לבין עשיו. במה יתרונו על עשיו אחיו? היכן שאר הרוח של יעקב ובמה כוחו וזכותו?
מדרש אחר, המובא בשם ר' חמאי בר' חנינא, מתאר כיצד יעקב מזהה עליונות רוחנית ומוסרית של עשיו על פניו. יעקב חושש שמא בשנים שיעקב היה בגלות, עשיו זכה וקיים מצוות כיבוד הורים. התרגום הדמיוני של אותו איום מובע באמצעות שרו של עשיו שפניו כפני אלוקים, הנאבק בו.
בגמרא מוצעות עוד שתי אפשרויות. הצעה אחת היא לומר ש"כגוי נדמה לו". גוי היינו, זר ונוכרי. על פי מדרש זה דאגותיו של יעקב שונות. יעקב דואג שמא השתלבותו במשפחה וחזרתו ארצה תהיה מהולה בקשיי קליטה. בגילוי העובדה שהוא נטע זר, הוא ומשפחתו, ככל משפחה שחיה בסוג של בידוד בחוץ לארץ, ללא קירבת הורים ואחים. ללכידות הפנים משפחתית הכפויה יש מחיר: חיים בועתיים המנותקים מזיקה לשורשים.
הצעה אחרת היא לומר שאותו מלאך "כחכם נדמה לו". החשש מן החכם הוא בעליונות הוכחותיו וטיעוניו הלוגיים. האיום של החכם הוא שבלא שום אלימות הוא שולל את כל זכויותיך ומעמיד אותך חסר כל. על פי פירוש זה יעקב מרגיש שטענותיו וצידוקיו לחוקיות כניסתו ארצה אינם מספקים, שבמישור הרציונלי אין לו עדיפות על עשיו וכי אף אם ישכור לעצמו עורכי דין מפולפלים לא יצליח להוכיח שברכת הארץ היא שלו. במשך השנים היטשטשה עוד יותר זכותו לאזרחות בארץ, נשלל דרכונו, והוא הפך להיות מהגר ופליט.
ארבע דאגות מובעות במחזה הזה: דתית, מוסרית, סוציולוגית ומשפטית. הספקות הללו הם פרי הגלות, פרי העקירה מן הבית ואובדן העוגן וההקשר. הגלות מפרה את האיזונים הפנימיים המספקים לאדם זהות ברורה ויציבות. כל אלו יחד הם הם המהות של הבדידות והשבריריות. של "ויוותר יעקב לבדו". ביטויים החד משמעי הוא בסופו של לילה: נקע וצליעה.
אנחנו אמנם מצולקים וכואבים, אך יש גם יתרון: יעקב, לאחר המאבק, יוצא מחושל. הגלות כשלעצמה אכן טומנת את הסכנות המובעות בחששותיו, אך דווקא מודעותו, צניעותו ותחושתו המתמדת שאינו זכאי ואינו ראוי וכדאי, היא זו המשמרתו תמיד בעליונות מוסרית.
(וישלח תשע"ח)