
אתה קראת לי!
על הפסוק הפותח את פרשתנו:" וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר" כותב רש"י: "ויקרא אל משה – לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים

על הפסוק הפותח את פרשתנו:" וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר" כותב רש"י: "ויקרא אל משה – לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים

הקריאה של ה' שפותחת את ספר ויקרא מתחילה במילה: "אָדָ֗ם": "אָדָ֗ם כִּֽי־יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן". מילת פניה זו אינה שגרתית בתורה כלל, וניתן היה לצפות
בספר 'חסידים צוחקים מזה' מופיע הסיפור הבא: "באחד מסיפורי המופת שמספרים על הרב ש"ך הקשה עליו תלמיד קושיה חמורה באמצע השיעור והקושיה סתרה את כל

ספר שמות מסתיים עם המתנת משה מחוץ למשכן. הוא אינו יכול להיכנס שנאמר: 'וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן וְלֹא יָכֹל

פסוקי הפרשה מציבים ענן אשמה קבוע מעל ההתנהגות האנושית. מקריאת הכתוב נראה כי אין מנוס בידינו מלהִטמא, לחטוא (אם לא במזיד – אז לפחות בשגגה)
הרמב"ן בפתיחתו לספר שמות מכנה ספר זה כ"ספר הגלות הראשון והגאולה ממנו". האם גאולת מצרים היתה אירוע חד-פעמי לשעתו, שלגבינו אינה יותר מאשר זיכרון היסטורי

מחלה זואונוטית, היא מחלה מדבקת אשר מועברת בין מינים, לפעמים על ידי וקטור למשל וירוס, חיידק, טפיל מבעלי חיים אחרים לבני אדם, או מבני
איך מתקשרים מחדש לעולם הקורבנות? איך בונים את היחס הנפשי הראוי, בעולם שכל כך רחוק מהרעיון הזה, לכך שאנו מביאים עולות וזבחים לריבונו של עולם?

עיגולים של כאב על אף שאנחנו עם ומדינה שבה השכול נוגע בכל כך רבים מאתנו, לצערנו, ישנה קבוצה שלמה של משפחות שכולות שאין להן