עבודתו של איש ציבור מתחילה בביקורת פנימית

פרשת אחרי מות נפתחת בסדר עבודת הכהן הגדול בבית המקדש ביום הכיפורים. אחד מרגעי השיא של יום הכיפורים היה אותו הרגע שהכהן הגדול נכנס אל קודש הקודשים. המשנה מתארת שכהן גדול היה נערך ומתכונן לעבודת יום הכיפורים שבוע מראש. וזאת כדי להכיר את העבודה היטב וכדי שלא תארע תקלה על ידו.
הכניסה אל קודש הקודשים לוותה בחשש שמא הכהן הגדול ימצא את מותו תוך כדי העבודה שם. החשש נבע שמא הכהן הגדול ישנה במשהו ויחרוג מפרוצדורת העבודה הקבועה או משום שאין הכהן הגדול ראוי והגון לתפקיד. המשנה מתארת לנו שכדי לא להפחיד את עם ישראל, שנותר לעמוד בחוץ, היה הכהן הגדול מקצר את תפילתו.
הפרשה פותחת "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת". פסוק זה מגיע לאחר אזכור מותם של שני בני אהרן. על סמיכות פסוקים אלו מסביר המדרש: "ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדבור הראשון, היה ר' אלעזר בן עזריה אומר משלו משל למה הדבר? דומה לחולה שנכנס אצל הרופא אומר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני וזה זרזו יותר מכולם. לכך נאמר 'אחרי מות שני בני אהרן ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל עת'".
סמיכות הפסוקים, לפי המדרש, אינה מקרית, ותכליתה להזכיר לכהן הגדול את 'גבולות' הסמכות, כאשר החשש שמא בעל הסמכות ירגיש בנוח וינהג או יפעיל את הסמכות המסורה בידו בשרירותיות או מתוך הרגל מצות אנשים מלומדה. כדי להימנע מכך מופנית האזהרה לכהן הגדול, ומזכירה לו שההיתר להיכנס אל קודש הקודשים, אינו יכול להיות דבר שבשגרה, אלא זו צריכה להיות רק לאחר הכנה מיוחדת ובכובד ראש, וכי יש רגעים מסויימים שרק בהם ניתן לעשות שימוש בסמכות.
ולא זו בלבד אלא מתן הלגיטימציה לסמכות זו מתחילה בהקרבת קרבן חטאת. קרבן שמובא מרכושו הפרטי של הכהן הגדול ואין הוא ממומן מכספי ציבור. תכליתו של קרבן החטאת, כפי שהכתוב מתאר, נועד בשביל "וכפר בעדו ובעד ביתו".
ר' יוסף בכור שור, מבעלי התוספות בצרפת של המאה ה-12, מפרשני המקרא, עומד על הרציונאל מדוע הכהן הגדול צריך להביא קרבן חטאת, וכך הוא מסביר: "מוטב יבא זכאי ויכפר על חייב, ולא יבוא חייב ויכפר על החייב".
והדברים מתבררים בפירושו של הרש"ר הירש "התוודה מודה בפני עצמו על חטאו – כמשמעות לשון 'התודה'. הוא משתיק בליבו כל סניגור, המחפה על החטא ומלמד זכות על החוטא. רק אם יש לנו העוז ללמד חובה על עצמנו, לדון עבר פגום באותה מידת אמת, שהוא נראה בעיני ה' – רק אז יש תקוה שנגשים את כוונתנו ונקיים את חובותינו בעתיד"
נפלאים הם דבריו של הרש"ר הירש אשר מבקשים ללמד פרק באחריות ציבורית, שכל נושא משרה ציבורית צריך ליתן דעתו עליו בעת מילוי תפקידו.
אין כל משמעות לתפקיד ציבורי אם נושא המשרה אינו מסוגל להכיר בשני עניינים. הראשון- בגבולות ובמגבלות הסמכות המוענקת לו, והשני – בפגמים שלו עצמו. איש ציבור אינו יכול לעסוק ולהגשים את ייעודו המלא של תפקידו, אם הוא לא פתוח לקבל ביקורת. ביקורת שמתחילה ממנו עצמו וביקורת מאחרים. אין להסתיר פגמים. האדם חוטא, מעצם הווייתו ומורכבותו הוא נתון לנפילות ולמעידות. בכך אין כל בעיה, אולם הבעיה יכולה לצוץ אם בעל המשרה יצדיק את הטעויות, המעידות והפגמים שיש בתפקידו, בעיה יכולה לצוץ אם איש הציבור ידחה מעליו כל ביקורת ויטען בלהט לצדקת דרכו.
(אחרי מות קדושים תשפ)