כל המאמרים במדור במדבר

מצוות העלייה לרגל פוטרת את הקיטע, הפיסח והחיגר, הצולעים בהליכתם (ישנם פרשנים האומרים כי פיסח בניגוד לחיגר הוא מי שהוא לקוי בשני רגליו והוא כמדלג

שאלות יסוד מהותיות מלוות את העיסוק בסוגית המנהיגות- מהי מנהיגות, מי ראוי להיות מנהיג, מהם הכישורים הנדרשים ממנהיג, כיצד מגבילים את כוחו של המנהיג ומבקרים

הפרטים המרובים על סדר חניית בני ישראל במדבר נראים טרחניים למדי. חזרה מייגעת, תריסר פעמים, על קורבנות הנשיאים, דקדוק בכל פרט קטנטן. כל אלה אינם

כמידי שנה, וכמו כל אחד המקשיב לפרשת השבוע אני 'חורש' את ה'רשת' ואת הספרים לנסות ולמצוא פתרון לחידת החזרה 'המייגעת' של קרבנות הנשיאים. התורה, המקמצת

הקנאה היא תכונה אנושית טבעית שאין אדם שניצל ממנה לחלוטין. היא מסוגלת להעכיר חייו של אדם שהחיים שלו היו תותים, ובמבט אובייקטיבי אמור היה להיות

הברכות סובבות את חיי היהודי משעה שהוא משכים בבוקר: התפילה מלאה בברכות. כל פנייה לחבר מלווה בברכת 'שלום', שמו של ה'. הטקסים היהודיים מורכבים מברכות

פרשתנו חותמת בחנוכת מזבח העולה, שהתקיימה לאחר הקמת המשכן. חנוכת המזבח נמשכה שנים עשר יום, במהלכם כל נשיא הקריב את קרבנו ביום אחר. הנשיאים הביאו

פרשת השבוע שלנו מקדישה מקום מכובד לנושא המעילה. נושא זה זוכה לאזכור בשני הקשרים– מעילתו של אדם בקב"ה וחשד למעילה של אישה בבעלה. מהי מעילה

האם עדיף שהאדם יתמודד עם בעיותיו הגשמיות והרוחניות בכוחות עצמו ועלינו להכשירו לכך, או שטוב לו להיות יצור נתמך המסתייע באחרים? באגרתו לאחינו בני תימן

לאחר תיאור המתנות שהגישו נשיאי העדה לכבוד חנוכת המשכן, הפרשה מסתיימת בפסוק שרב הנסתר בו על הנגלה: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע