פרשת חקת מתחילה בהלכות פרה אדומה שטעמה לא ברור ומסתיימת בהיערכות עם ישראל בערבות יריחו לקראת מעבר הירדן במהלך טבעי ומובן לחלוטין. לכאורה ההיפך המוחלט.
לאורך כל הפרשה שזורים מלחמות מוצלחות לצד איגופים עמוקים כדי לא להתעמת עם אדום.
מות אהרון כאירוע דרמטי וקיטורים של ישראל על המן, לצד ענישה מאד מוגבלת עם נחש הנחושת כ״תרופה״.
לטעמי, הפרשה עוסקת בעיקר בהצבעה על נקודת האיזון החדשה שנדרשת מישראל בין הנהגה טבעית להנהגה ניסית באופן מלא.
לאחר ארבעים שנה במדבר ולקראת הכניסה לישראל חושבים ישראל שההנהגה מתחלפת לטבעית בלבד. לכן, לאחר מות מרים, הם מתוסכלים מכך שאין להם מים באופן טבעי והם שוב נזקקים לנס. ואמנם, מפשט הפסוקים לא נראה שהקב״ה כועס על ישראל על רצונם למים, אלא הוא כועס בעיקר על משה ועל אהרון על הכאת הסלע. בני ישראל היו צריכים להסיק מכך שאין דבר כזה מעבר מוחלט להנהגה טבעית, עדיין הם נזקקים לניסים בכניסה לארץ ישראל.
לכן, לאחר שהכנעני שומע שאהרון מת, הוא יוצא למתקפה על ישראל ומצליח לשבות שבי, אך ישראל לא מאבדים את העשתונות ״ וידור ישראל נדר לה׳״ (כא׳ ב׳). עם ישראל פונה בעצמו לה׳ באופן בוגר לחלוטין וללא קריאות ובכיות מקדימות למשה.
לאחר נדר מעשי שמראה על אמונה, ממשיכים ישראל במלחמה טבעית ומנצחים את הכנעני.
שוב מניח ישראל שיש סוף לניסים ונפשם קצה במן. הם רוצים לעבור ללחם רגיל ולאוכל טבעי בלבד. ה׳ מענישם אך כנראה בעיקר על הקיטורים ועל אי הכרת הטוב. לכן פה כבר חלק מהרפואה נדרש מישראל. כשהם מביטים בנחש ומכוונים את ליבם לאביהם שבשמים, מתרפאים – ואם לאו – מתים. זו לא מגיפה רגילה שצריך את משה שיתחנן לפני ה׳ להפסיקה.
פה לדעתי מבינים ישראל סופית את נקודת האיזון הנכונה. הם נדרשים הן להנהגה טבעית והן לניסים והשגחה גלויה משמים כדי להצליח בכיבוש הארץ. אז הם פותחים בפעם השנייה באופן מאוחד בשירה ״אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה״.
לאחר הבנה זו, הדברים פשוטים יותר. העם מצליח לגרור את סיחון מעריו המבוצרות בחשבון ללחימה בשטח פתוח הרחק מביצוריו וללא יתרונות לאמורי ומצליח להביס את האמורי.
עוג מלך הבשן ועמו הם כבר סיפור יותר קשה. הוא יוצא למלחמה בישראל באדרעי הנמצא בשטח המוגן שתכנן למלחמה. פה צריך התערבות ניסית גלויה, ולכן ה׳ פונה למשה שלא ירא אלא ישתמשו באותה שיטה צבאית ויצליחו על פי המפרשים משה אישית גם הורג את עוג הענק. רואים אנו כאן את ההנהגה הטבעית והניסית משמשות ביחד.
מוסר ההשכל הוא שאמנם ישראל נדרשים לסגל לעצמם הנהגה ותפיסת עולם טבעית, אך לנצח הקב״ה נדרש להצילנו מידי אויבנו בניסים גלויים או נסתרים. בימים ההם כך גם בזמן הזה.
(חוקת תשעה)
נקודת איזון חדשה
השארת תגובה