על החומרא שבהשבת רעה תחת טובה
שכירת בלעם הרשע על ידי בלק מלך מואב נחשבת כאחד המעשים החמורים שנעשו במסגרת יחסי אומות העולם ועם ישראל. הדברים באים לידי ביטוי במצוות התורה
שכירת בלעם הרשע על ידי בלק מלך מואב נחשבת כאחד המעשים החמורים שנעשו במסגרת יחסי אומות העולם ועם ישראל. הדברים באים לידי ביטוי במצוות התורה

בפרשתנו מסופר על המפגש בין בלק לבלעם. במפגש זה מבקש בלק מבלעם לקלל את עם ישראל, אך בסופו של דבר נמצא מברך את העם, בין

בלעם איננו אדם פרטי ומקרי, כשם שעמלק איננו עם רגיל שהזדמן במקרה לסכסוך שכנים. בלעם ועמלק מייצגים את המהות של הרוע המזוקק, ושל הצביעות בהתגלמותה.

פרשת בלק ובלעם היא מן הפרשיות הידועות ביותר בתורה וקובעת ברכה לעצמה. זוהי הפרשה היחידה בתורה שנקראת על שמו של נביא גוי (שניה לה היא

האדם הוא אשליה. רוממותו נגזרת ממגע החסד של הקב"ה. כשהאדם נברא ניתנה בו נשמה בצלם אלוקים, ה' הוא שהעניק לאדם את היכולת לחשוב, למלל, לנסח,
כאשר בלק שולח מלאכים לבלעם כדי לשכנעו בשנית לבוא ולקלל את ישראל, מבקש בלעם לקבל את הסכמתו של הקב"ה. הפעם בלעם קבל רשות ללכת עם
פסוק ב׳ פותח ב: ״ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא..״. לכאורה לא ברור מה בלק ״קופץ״. הרי מואב מכיר את ההנחיה של ה׳

הפטרת הפרשה, מקורה בספר מיכה. מיכה היה נביא בימי יותם, אחז, וחזקיהו, וניבא כ 32 שנה על יהודה ושומרון. הוא נולד במרשה (יהושע ט"ו) או

הגעתם של זקני מואב וזקני מדין במשלחת רשמית אל בלעם, היא אחת הנקודות החשובות בפתיחת הפרשה. המתואר שם הוא שזקני מדין הגיעו מצויידים, "וקסמים בידם"

בדיון אסטרטגי לקראת מפגש צבאי אפשרי עם העם היוצא ממצרים, בלק העלה בפני זקני מדין תיאור מבעית, הלקוח מעולם החי, על שיטת ניהול מלחמות עם