הרב שי פירוןר' אפרים מסדליקוב
אתגר מורכב הוא לפתח את עבודת ה' של היחיד על יסודות אישיותו הפרטית. עבודת ה' מכריחה אוטנטיות והימנעות ממעשה של חיקוי , סיכון להתרחקות מדבקות בה'.
אתגר אמוני זה בולט בדברי החכם שבספר משלי: "הוֹלֵךְ בְּיָשְׁרוֹ – יְרֵא ה', וּנְלוֹז דְּרָכָיו – בּוֹזֵהוּ" (משלי י"ד, ב'). פירוש הגאון מווילנא לפסוק זה מעצם את האתגר: "כל אדם צריך לילך בדרכו הצריך לו כי אין מידת בני אדם שווים זה לזה …ולכן הולך בישרו בדרך היושר שלו אע"פ שבעיני הבריות הוא רע כי אינן יודעין מה שהוא צריך ואעפ"כ הוא הולך בישרו הוא ירא ה' …אבל מי שמעקם דרכיו …בשביל להתגאות בעיני הבריות לעשות דבר שישר בעיניהם … " בּוֹזֵהוּ" – הקב"ה יודע מה שהוא צריך … הרי עליו יראת בשר ודם ואין עליו יראת ה'". לפעמים, הצורך של האדם לעבוד את ה' כמו שהחברה מצפה ממך ולא כמו שמתאים לאופייך – הוא חטא גדול. מתברר שאתה מעדיף את יחסה של החברה על פני עבודת ה'. האתגר גדל כפליים כשעושה לו האדם רב, קל וחומר כשעושה לו אדמו"ר. ההתקרבות, ההערצה והאמונה בכוחו עלולה להוביל למעשים שאינם מתאימים לעושיהם. התחושה שזכית להתקרב למלאך ה' צבאות, אינה אומרת שעליך לאמץ את הנהגותיו, הילוכו, חומרותיו, אופן דיבורו.
בסוף פרשת במדבר מופיעים הדברים הבאים:
"וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ, וְלֹא יָבֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ". כלומר, התורה מצווה את הלווים שיעשו את המוטל עליהם, במדויק פן ימותו.
רבי אפרים מסדליקוב (תק"ב – תק"ס; 1742 – 1800), נכדו של הבעש"ט, מפרש את הדברים בדרך מהפכנית: "אזהרה 'ולא יבואו לראות' היינו בשביל לראות את מעשיו ולקבלם תיכף, 'כבלע את הקודש' היינו שיש לפעמים שבא אחד אצל הצדיק כדי ללמוד ממעשיו והצדיק הוא אז בבחינת קטנות, והוא מקבל ממנו כך … וכמו שאירע שבא אחד אל הרב המפורסם מוהר"ן זללה"ה וראה ששתה אז קאווע (=קפה) בטלית ותפילין ונסע לביתו והתחיל לנהוג גם כן כך". יתכן שכשיבוא התלמיד לרבו, ימצאהו שלא בשיאו, היינו 'בבחינת קטנות', אלא שהרואה, שאין לו משלו, חושב שכל מה שרואה הוא בבחינת קודש קודשים ונוהג כך, בדיוק. " ולכך 'מתו' היינו שנפלו ממדרגתן, לא יבואו לקבל זה כי אם שיראה זמן הגדלות ויקבל ממנו, והבן זה כי קצרה דעת השומעים ולא הבינו" (דגל מחנה אפרים, במדבר). דווקא מי שגדל על ברכי הבעש"ט ואח"כ על ברכו של המגיד ממזריטש, מזהיר אותנו מפני החיקוי. דווקא הוא לומד ש" וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ" פירושו שלכל אחד מהלוויים יש עבודה ייחודית לו. ומכאן שלכל אחד דרך אישית בעבודת ה'.
בפרשת וירא, פירש ר' אפרים פירוש נועז. " וכמו ששמעתי מן הבעש"ט שמה שאומות העולם משוררים לידער [= שירים] בכולם הם בחינת יראה ואהבה בהתפשטות מעילא לתתא ( = מלמעלה – למטה) בכל המדרגות התחתונים. וזה יש לומר שמרומז בפסוק 'וירא אליו ה' באלני ממרא'. אלוני – היינו בני אדם על דרך 'כי האדם עץ השדה', וממרא לשון 'סורר ומורה'; והיינו אפילו באותם בני אדם שהם בדיבורם ממרים לה' יתברך, והם רשעים, אף על פי כן 'וירא אליו' דייקא (דגל מחנה אפרים, פרשת וירא). לא זו בלבד שלא ראוי לחקות באופן אוטומטי את רבך, כדאי שתעיף מבט על סביבתך ותמצא גם אצל הרחוקים ביטויים עמוקים של קדושה שיעוררו את נשמתך. "וטהר לבנו לעבדך באמת".
(במדבר תשסז)
