לשאוף למצוינות

בסיפור מגילת רות מתוארות שש דמויות, שלוש מהן מרכזיות: נעמי, רות ובועז, ושלוש האחרות הן דמויות משנה : ערפה, הנער הניצב על הקוצרים, והגואל. דרך כלל, בסיפורי עלילה ישנן דמויות חיוביות ולעומתן ישנן דמויות שליליות. במגילת רות אין זכר לדמויות השליליות. להיפך, הדמויות המשניות המופיעות במגילה מתנהגות לפי הנוהל המקובל בחברה. ערפה גומלת חסד עם בעלה ועם חמותה ומוכנה לעזוב את נעמי רק לאחר תחנוניה הרבים. דמותו של הגואל האלמוני חיובית. הוא מוכן לעשות מה שצריך, לגאול את השדה, רק הוא מסרב להשחית את נחלתו ולשאת אשה, שיתכן ויהיה אסור לה לבוא בקהל ה'. הנער הניצב על הקוצרים מתייחס אל רות בזלזול מסוים, אבל אין זה חורג ממנהג המקום לנהוג כך בזרים ובמיוחד במואבים שהתורה הרחיקה אותם מעם ישראל. לעומתם, הדמויות המרכזיות רות, בועז ונעמי עושות את מעשיהן במסירות ובדבקות מעבר למצופה מהן. רות מלווה את נעמי במסירות אין קץ ואפילו במחיר של סיכון עתידה. בועז גואל את רות למרות הסבך ההלכתי. גם דמותה של נעמי ייחודית. יודעת לסבול בשקט, מצדיקה על עצמה את הדין, ומרגע שרות החליטה להתלוות אליה, כל דאגותיה מתייחסות לשיקומה של רות כלתה.
מבחינה ספרותית, מקובל להניח, שפעמים רבות קיומן של הדמויות המשניות נועד להדגיש את ייחודן של הדמויות המרכזיות. לפי גישה זו, המגילה מתארת את דמותה של ערפה, על מנת להדגיש את עוצמת החסד שרות מפגינה כלפי נעמי. המגילה מתארת את מעשיו של אותו 'פלוני אלמוני' שחשש לשחת את נחלתו, על מנת להדגיש את תכונותיו הייחודיות של בועז. גישה זו מתאימה לפרשנות ששמו של הגואל היה 'טוב': 'לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי' (רות ג', יג אבן עזרא שם). שמו של אותה דמות אנונימית היה 'טוב' והוא עדות לכך, שהיה טוב ולא יותר מכך.
העולה מן הדברים הוא, שערפה והגואל נוהגים כשורה. אין פגם במעשיהם, אבל נוקטים במידת הבינונית ללא כל חתירה למצוינות. מצד שני, רות ובועז משתדלים לנהוג במידת החסידות ונוהגים מעבר למצופה מהם.
ניתן לראות גם את הדברים ביחס המורכב של חז"ל לערפה. מצד אחד חז"ל מגנים את פרידתה של ערפה מנעמי וראייה לכך, שייחסו את גלית הפלישתי לאחד מצאצאיה. מצד שני הם מעריכים את מעשיה ואת הליכתה עם נעמי. לדעת רבי ברכיה, בזכות ארבעים הפסיעות שליוותה ערפה את נעמי, 'ניתלה לבנה ארבעים יום', דהיינו שלא הרגו את גלית מיד (רות רבא ב,כ). אכן בסופו של דבר, בעימות הפיזי שהתרחש נפל גלית, ממשפחת ערפה, בפני דוד ממשפחת רות. המדרש סבור, שרגע הפרידה היה הרגע שהכריע את המערכה כמה דורות לאחר מכן: 'ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה' – אמר רבי יצחק, אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה" (סוטה מ"ב ע"ב). עד אותו רגע הולכות שתיהן ומאותו הרגע האחת חותרת למצוינות ולדבקות במשימה והשנייה מחליטה להפסיק ולחזור. התשתית להצלחה היא חתירה למצוינות לדבוק במטרה עד הסוף.
מגילת רות אינה מתארת ניגוד בין הפכים, אלא דמויות טובות ודמויות עוד יותר טובות. המסר הבוקע ממגילת רות הוא שלהיות טוב זה לא מספיק, צריך לשאוף למצוינות בעבודת השם.
בחג השבועות אנו קוראים על מעמד הר סיני ומתן תורה וקוראים את מגילת רות. המסר העולה משתי הקריאות, שקבלת תורה צריכה לנבוע ממסירות וממחויבות טוטאלית. לא מספיק ללוות את נעמי כערפה, אלא לדבוק בה עד הסוף כרות. כך יש ללכת בדרכיו של הקב"ה מתוך דבקות ולא מתוך רפיון וחולשה.
(במדבר תשעז)