התנועה הציונית והשבטיות
האם נוטשי אמונת אבותם הם שהקימו את התנועה הציונית או שדווקא נאמני המסורת והדבקים במצוות הם שעשו זאת? המחלוקת הזו מתפרצת מידי כמה שנים. המחלוקות
האם נוטשי אמונת אבותם הם שהקימו את התנועה הציונית או שדווקא נאמני המסורת והדבקים במצוות הם שעשו זאת? המחלוקת הזו מתפרצת מידי כמה שנים. המחלוקות
האם רבנים צריכים להתבטא בעניינים פוליטיים? השאלה הזו כמובן לא באה בחלל ריק. ריח הבחירות כבר נישא באוויר. מפלגות ופעילים פוליטיים מצחצחים את החרבות, והשיח
נבואת זכריה המובאת בהפטרה נוגעת ברובד העמוק של הגאולה העתידית. במבט ראשוני, נראה שחזון זכריה נותן רק המחשה ויזואלית למעשה המנורה. התבוננות עמוקה יותר מוכיחה
אנשי ממסד מעוניינים בדרך כלל להחזיק את הכוח והסמכות בידיהם, ולשלוט במתרחש בחברה. ריכוז סמכויות ממסדי בולט במיוחד בממסד הדתי, שכן מנהיגיו מאמינים שאם הכוח
יובל שגב “נו באמת, מה כבר אמרתי?” יש משפטים שנאמרים בחצי חיוך, תוך כדי ויכוח, בלי תכנון, בלי מחשבה מיוחדת. לפעמים אפילו מתוך קִרבה. האדם
המסע במדבר יוצא לדרך. יש הנהגה. יש מוסדות. יש חזון. יש יעד משותף. אבל מהר מאוד מתחילים להופיע עייפות, תלונות, מחנאות, געגוע לעבר, שחיקה של

"בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרֹת" (במדבר ח, ב). אַתָּה מוֹצֵא, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, לֹא הִקְרִיב שֵׁבֶט
לימוד תורת הסוד משה ביקש עִם סיום תפקידו שהקב"ה ימנה מנהיג שיהא סבלן ואוהב ישראל – כפי שהיה הוא עצמו. כך אמר (במדבר כ"ז,
בעיצומם של ימים קשים ומאתגרים מאד לעם ישראל במדבר, נדרש משה רבנו, המנהיג הגדול, לגייס את כל תעצומות הנפש, כדי להמשיך ולהוביל את העם, למרות
פרשת בהעלותך מציבה בפנינו את אחת המשימות המאתגרות ביותר בנפש האדם והאומה: היכולת לנוע בתוך ערפל. התורה מתארת את הרגע שבו עם ישראל נאלץ להותיר