כל המאמרים במדור במדבר

כבת ישראל שנישאה לבן שבט לוי, פרשת השבוע טעונה עבורי משמעות ייחודית. טקס דרמטי של סמיכה – עוברים הלויים ע"י ישראל, ובמהלכו נמסר להם ייעודם:

"מֵאַיִן לִי בָּשָׂר לָתֵת לְכָל הָעָם הַזֶּה כִּי יִבְכּוּ עָלַי לֵאמר תְּנָה לָּנוּ בָשָׂר וְנאכֵלָה". התגובה החמורה של משה רבנו, 'הרגני נא הרוג', נתפסת כחסרת

בין אם נרצה ובין אם לאו, התקשורת ממלאת בימינו כל חלל פנוי. רדיו, טלוויזיה, אינטרנט, דואר אלקטרוני, טוויטר, תקשורת סלולארית. ככל אמצעי טכנולוגי אחר, כל

התורה (במדבר י י) מצווה לתקוע בחצוצרות בימי צער "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם". בביאור זמן ימי השמחה שאליו כוונה התורה אנו מוצאים שלל פירושים מן הקצה אל

אחת התובנות המרכזיות המלוות את מי שעוסק בטיפול באנשים כגון עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, רבנים וכדומה, היא להקשיב היטב למילים בהם בוחר האיש שמולך להשתמש, ולנסות

פרשתנו מהווה המשך לפרשת במדבר – למפקד ולהמשך ההכנות לקראת המסע לארץ ישראל. קריאת פרשתנו מקבלת משמעות מיוחדת כשהיא סמוכה לזמן מתן תורתנו. יש בה

פסוק חידתי מצאתי בפרשת השבוע שלנו: "וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם" (במדבר, ד', ל"ב). במה הכתוב מדבר ומה בא ללמדנו? מבאר הרמב"ן במקום: "וטעם

חידה שנתית. התורה, המקמצת בדרך כלל במילותיה, 'מבזבזת' למעלה מ-60 פסוקים על חזרה מיותרת לכאורה על פרטי הקורבנות הזהים בפרשת הנשיאים. התשובה המקובלת שמה את

אריה ארזי (הכהן) סמנכ"ל באוניברסיטת בר אילן ומרצה לניהול ומנהיגות בפרשת נשא מצווים הכוהנים לברך את ישראל (ו, כג). לפני אמירת הברכה עצמה, שהטקסט המקודש