מנהיגות לא עוברת בירושה

לאחר שהתבשר משה שהוא לא ייכנס לארץ, הוא פונה אל הקב"ה בלשון יחידנית בתורה:
'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלקֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה.' (במדבר כז, טו – יז)
בדרך כלל לשון 'וידבר' מוזכרת במקרא כפנייה של הקב"ה למשה. אולם בפסוק זה משה הוא הפונה אל הקב"ה. משה זועק מעומק לבו למחליף. מתוך סמיכות הפסוקים לפרשת בנות צלפחד הבינו חז"ל, שאין מדובר כאן רק בתביעה למנהיג שיחליף אותו, אלא בקשה מיוחדת, שבניו הם שירשו את תפקידו:
'כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה: לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו שלא מש מתוך האהל'.
משה שבמהלך תקופת הנהגתו הניח בצד צורכי עצמו, לפתע תובע את צרכי משפחתו ומבקש להקים שושלת מנהיגותית. הקב"ה דוחה את בקשתו וממנה את יהושע תחתיו. חז"ל מבינים, שתביעתו של משה מושפעת מההיענות לבקשתן של בנות צלפחד. אכן, בקשה לירושת נחלת שדה וכרם בארץ שונה מבקשה לירושת מנהיגות. תפקיד מנהיגותי מנחילים למתאים יותר ולכן דחה הקב"ה את בקשת משה. יהושע שימש את משה במשך ארבעים שנה, עמד לצדו של משה בתחנות רבות בחייו, עוד משעה שיצאו ממצרים, יהושע עמד בראש צבא הלוחמים כנגד עמלק, ליווה את משה במעמד הר סיני והמתין לו במשך ארבעים יום, בזמן שהעם חטא בחטא העגל, והפך לתלמידו המובהק של משה, בעוד בניו של משה אינם נמצאים כלל בסביבתו. לכן בחירתו של יהושע היא מתבקשת וראויה.
ממדרש אחר משתמע, שמשההבין שבניו אינם ראויים להנהגה ולכן לא דרש שבניו יחליפוהו. וזו לשונו:
'בשעה שראה משה רבינו [את בניו] שאין בהן תורה שיעמדו בנשיאות אחריו נתעטף ועמד בתפלה. אמר לפניו: רבונו של עולם הודיעני את מי ייכנס, את מי ייצא, בראש כל העם הזה … אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה קח לך את יהושע ( אבות דרבי נתן נוסחא א פרק יז). '
אמנם נקודת המוצא של שני המדרשים שציטטנו שונה, אבל הם זהים במסקנתם לאמור; אין ירושה בשררה. המדרש באבות דרבי נתן מדגיש שמשה מבין שבניו אינם יכולים להחליפו, ורק יהושע הוא המתאים לרשת אותו. המדרש אף מוסיף את המילה 'נשיאות' כדי להדגיש את האקטואליזציה, שהדרשן מנסה לעשות לדורו. דומני שמדרש זה קרוב יותר לפשט הפסוקים שמתוכם משתמע, שמשה מבקש מחליף ראוי ואינו מזכיר את בניו כלל, אלא מבקש הוא 'איש על העדה'. זאת ועוד, בכל התורה כולה ילדיו של משה אינה מוזכרים ונראה שחל נתק בין משה לילדיו ולכן לא ברור מהיכן המדרש האחר סבור, שמשה מבקש מנהיגות לבניו. רש"י בפרשנותו על התורה דווקא בוחר לצטט את המדרש, שמשה מבקש שבניו יחליפוהו על אף שנוגד את פשט הכתובים. שמא מבקש המדרש לומר, שאך זה טבעי שאבא ירצה שבנו ימשיך את תפקידו, בין אם מדובר במנהיגות רוחנית בין אם מדובר במנהיגות כלכלית או פוליטית. זאת ועוד, בן שמתאים לכך אין צורך שאביו ימנע ממנו את ההזדמנות להחליפו בתפקידו. אולם פעמים עלול האב להתעלם מהדרישות להתאמה, ותפקידם של המחליטים לעמוד בפרץ. אהבה קלקלה את השורה ומשה היה סבור, שבניו ראויים להחליפו, עד שהקב"ה הודיעו שיהושע יהיה המחליף.
משה משמש דוגמא למנהיגים וביניהם לרבנים לכך, שאת תפקידם צריך לרשת זה המתאים ביותר. אך אם בן המשפחה נמצא כמתאים, אל לנו לשלול ממנו את ההזדמנות, גם אם קיים חשש של רינונים מצד הציבור.
(פנחס תשעו)